שאלה:
שלום. ברצוני לשאול שאלה ספציפית בענייני שבת, אך המטרה שלה היא להגיע להבנה כללית בדרך לימוד ופסיקת ההלכה. מצטער על האריכות.
א) השו"ע בסימן ש"ב סעיף ו' כתב: "טיט שעל רגלו מקנחו בכותל אבל לא בקרקע, דלמא אתי לאשווי גומות. ויש מי שאוסר אף בכותל (נראה כמוסיף על הבניין; משנ"ב סקכ"ז). והרמ"א כתב שיש מתירים בשניהם. המשנ"ב (סקכ"ח) הביא שדעת הט"ז להקל בשניהם, והכריע הוא שבכותל ודאי יש להקל. אמנם כתב (סקכ"ו) שבסעיף ח' כתב השו"ע שאין מגרדין מנעל בין חדש בין ישן, מפני שקולף העור והוי ממחק, שזה אסור לכו"ע כיוון שהוא בגב הסכין, וכן אסור בברזל חד שעל הקרקע לפני בית הכנסת (שכן כתב הט"ז). נמצא לפי זה, שמסקנת המשנ"ב שאין לקנח נעל ע"י גב הסכין או ברזל חד (וכתב שם במשנ"ב שאם מקנח בנחת מותר). ולגבי קינוח בקרקע לא נקט הלכה חותכת, ובכותל התיר. (כל האמור הוא לגבי בוץ או טיט לח, אך בוץ יבש, יש לדון גם מצד טוחן)
בשש"כ (פרק טו הלכה מב) כתב בפשטות, שמותר לקנח נעליים בעזרת כלי קמותר בטלול, אך לא יקנחן בחוזקה ע"י גרידה במגרדת או בסכין. ובהערה כתב שאסור משום שמחליק את העור והוי ממחק. ולא התייחס לכותל או לקרקע.
אלא שבפסקי תשובות (אות כא) כתב (בשם הא"א מבוטשאטש ובשם המהרש"ם), שבזמנינו אין בידינו לומר איסור לקנח נעליו על חוש הברזל או בקרקע או בכותל, כי העור שבסוליית הנעליים חלק ומעובד היטב, ואין בו משום ממחק וכו' וממשיך להאריך שם למה אין לאסור גם בכותל או בקרקע.
ב) במשנ"ב בסימן ש"ב סקל"ו הביא דעת הט"ז שמתיר לגרר לכלוך כגון צואה שאין בה ממשות אלא מראה הטיט, ומגררו לבטל את המראה, וחלק עליו, והרחיב זאת בבאו"ה סע' ז' ד"ה "דהוי טוחן", לאסור לגרר משום שמצהיר את הבגד וכוונתו לייפותו, זאת לעומת גרירת טיט מבגדו. וכן הסכים בשש"כ (פט"ו סע' לב), שלכלוך שנדבק בבגד ולא ישאיר כתם לכשיוסר, מותר להסירו רק מבגד שאינו מקפיד על נקיונו. אולם בפס"ת (אות ב חילוק ג) ציין בזה את המחלוקת, שלמשנ"ב אסור, ולט"ז ושאר אחרונים (וכתב בהערה שביניהם הגר"ז, בה"ט, ח"א "ועוד רבים שהביאו דברי הט"ז ללא עוררין"), הדבר מותר אם הטינוף הוא מועט ואינו רגיל להקפיד על לכלוך שכזה אצל בגד כזה.
על נידון א' אני שואל: אם הייתי רואה רק משנ"ב ושש"כ, כמו שלומדים רבים (וגם באתר שלכם היו שהמליצו לי כך ללמוד), היה נעלם מעיניי ההיתר שהביא בפס"ת לגרד בברזל חד, והאם באמת אין לי לקבל את דבריו להלכה אחר שלא הובאו במשנ"ב ובשש"כ? הרי מדובר כאן על דבר מציאותי, ולמה שלא יתקבל?
ועל נידון ב, במשנ"ב לא חילק בין בגד שמקפיד עליו או לא מקפיד, אך כנראה הסתמך בשש"כ על מה שנאמר כבר לעיל בסעיף א' בשו"ע ובביאור במשנ"ב ובאו"ה לחלק בין בגד שמקפיד ללא מקפיד, אך מדברי הפס"ת יוצא, שהמשנ"ב והט"ז נחלקו בבגד שמקפיד עליו, ולט"ז מותר להסיר את הלכלוך בציפורן, ולמשנ"ב אסור, ונראה שנוקט להלכה כט"ז ולא כמשנ"ב. שאלתי היא כיצד יש להתייחס לפסיקת הלכה במקרה כזה?
והשאלה הכללית היא כיצד עליו ללמוד הלכה למעשה בדרך קצרה (שלא מהגמ' וראשונים וכו'), האם אחרי המשנ"ב מספיק ספר כשש"כ, או שחייבים גם ספר כפס"ת שמסיא עוד הרבה דעות, ועושה הרבה חילוקים על פי כמות עצומה של אחרונים. תודה!
תשובה:
שלום וברכה
תמיד ידעתי ששאלת חכם היא חצי תשובה, עתה אני רואה ששאלת חכם לפעמים היא שיעור שלם…
ברור שניתן לעיין בעוד ספרים של פוסקים חשובים ולמצוא עוד הרבה חילוקי דינים, העצה שניתנה לך כאן היתה פשוט פרקטית, כיון שהלכות שבת זה חומר עצום, אם לך את כל היום להקדיש לענין זה בלבד, תיקח לעצמך משנה ברורה ושמירת שבת כהלכתה או ארחות שבת, וכך תגיע להיקף הבסיסי של החומר. בנושאים מסויימים שמענינים אותך, תמיד תוכל למצוא זמן להרחיב עוד.
באופן כללי לגבי כלל ספרי הקיצורים, כמו ס' פסקי תשובות [שאגב לא מש משולחני] ואחרים, כדי מאוד לפתוח את הדברים בפנים ולראות שהכל מדוייק, גדולי הדורות הזהירו מפסיקת הלכה מתוך ספרי קיצורים.
בהצלחה
