שאלה
שלום רב!
אתמול שפשפתי בטעות רכב בזמן נסיון כניסה לחניה (מהכניסה היחידה אליו).
הרכב היה במקום שלא היה אפשר לראות אותו, מאחורי גדר חיה, ודי חסם את הכניסה לחניה. בעיקרון לא כל-כך שמתי לב לרכב עד ששמעתי את הרעש של השפשוף (שמתי לב שיש שם משהו "בראיה היקפית" אבל לא הבנתי עד רגע המכה).
יצאתי מהרכב לבדוק, וראיתי שפשופים ממש קלים שלא פגעו בפלסטיק וגרדו את הצבע בצורה "אבקתית". הרכב היה חדש ממש ולא היו עליו סימנים אחרים. ( למרות שיחסית היה חשוך אז אני לא בטוח לגבי זה, גם יכול להיות שזה רכב של ליסינג לפי המסגרת של הלוחית רישוי) התלבטתי מאוד מה לעשות, בד"כ אני מחפש את בעל הרכב או משאיר פתק. הפעם מכמה סיבות בסופו של דבר החלטתי לנסוע, וגם לא הייתה לי אפשרות להשאיר פתק. העניין הוא שאני לא בטוח לגבי האחריות שלי במקרה כזה, כי הוא שם את הרכב במקום מאוד בעייתי. בנוסף לעובדה שאי אפשר לראות אותו בכלל מהכביש שממנו נכנסים לחניה, גם בגלל הצורה שבה הוא חנה לא הייתה אפשרות להכנס לחניה דרך הכבש הרגיל, בלי לעלות על מדרכה שלא מונמכת (זאת חניה שהייתי בה כבר כמה פעמים). וזה גם רחוב חד סטרי וגם הכניסה היחידה לחניה. כדי להצליח להכנס היה צריך לעלות על מדרכה לא בדרך הכניסה הרגילה לחניה (כבש – מדרכה מונמכת) ו/או ממש להסתבך ברחוב הצר. גם בסוף ויתרתי על החניה שם בגלל שהוא חסם את הכניסה לה.
לגבי מחיר התיקון הבנתי שהוא לא יותר מ200 שקלים.
רציתי לדעת מה אפשר וצריך לעשות במקרה כזה, בהתחשב בכל השיקולים, כדי לעשות תשובה אם צריך?
תודה רבה!
תשובה
יש לדון בשני נידונים.
- אדם המזיק בחניה במקום שיש לשניהם רשות האם חייב בשוגגה, או שמא הוא פשיעה.
- מכונית החוסמת חניה שחנתה שלא כדין האם מותר להכנס לחניה אף אם יש צד שיפגע בה מדין אדם דן דין לעצמו.
החונה בחניה חייב לדאוג לחנות בצורה טובה כדי לא להפריע לאחרים לחנות, וכן כדי שרכבו לא יפגע, אולם לא הותר לאדם אחר להעניש את החונה בצורה גרועה ולהזיק את רכבו או לא להזהר כחולפים ליד רכבו,
נחלקו אדם המזיק על ידי מעשה שעשה ברה"ר שלא בכוונה האם חייב לשלם.[1] אומנם אם ראה המזיק וידע שהוא נמצא במקום זה פסק המחבר אם הזיק ברשות הרבים חייב.[2] וכיון שראה הנהג את הרכב החונה מחוייב לדאוג לשמור שלא יפגע בו. ואם פוגע בו חייב לשלם.
אם חנה במקום שאסור לחנות דינו כחנה שלא ברשות אם הפוגע נסע במקום כדין דהיינו שהיה מותר ליסוע במקום זה ונהג באופן זהיר ושגג ופגע ברכב פטור מלשלם. [3]
וכן אין רשאי לעשות דין לעצמו להזיק רכב חבירו ולעבור לידו שמא יזיק אותו אף שחנה בצורה שאינה טובה, שאין סביר להזיק רכב בעבור חניה חד פעמית. והנוסע במקום שיש חשש שיפגע ברכב חונה נסיעתו הוא כמעשה שספק האם יזיק ואסור לו לעשותו.[4]
והרי הוא כמזיק בשוגג שראה את הניזוק שחייב, ועל כן אתה חייב לשלם את הנזק שנגרם לרכב החונה אלא אם היה אנוס גמור ולא הייתה לך שום אפשרות לדעת שיש שם רכב.[5]
ובאם לא ידוע לך את מי הזקקתה ואין לך אפשרות לברר מיהו בעל הרכב צריך להפריש כסף ולעשות בו צורכי רבים.[6]
[1] ב"ק מח' א' המזיק והניזוק שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות במקום שנעשה הנזק, אם הזיקו זה את חייבים הוזקו זה בזה פטורים. שיטת רש"י אדם המזיק על יד מעשה חייב בכל מקום שמזיק בין במזיד ובין בשוגג. שיטת הרמב"ם המזיק ברשות הניזוק חייב במזיד ובשוגג. המזיק ברשות שיש לשניהם רשות להכנס או שאין לשניהם רשות להכנס הזיק במזיד חייב הזיק בשוגג פטור.
[2] שו"ע חו"מ סימן שעח' סעיף ז' וז"ל היו שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות, והוזקו זה בזה בין בגופם בין בממונם, אם לא ידעו זה בזה, פטורים. אבל אם ראו זה את זה, אף על פי שלא כיונו, חייבים. לפיכך שנים שהיו רצים ברשות הרבים, או שהיו מהלכים והוזקו זה בזה, פטורים, הזיקו זה את זה, חייבים. והקשו האחרונים על דבריו שעירב שיטת רש"י עם שיטת הרמב"ם ועי' גר"א שם ועי' ערוך השולחן שמפרש שפסק המחבר בחלק דברים כרמב"ם וחלק דברים כרש"י.
[3] מחבר סימן תיב' סעיף ב' סמ"ע ס"ק ג' ואמנם דבר תלוי במחלוקת הראשונים אולם השו"ע הכריע כרמב"ם.
[4] יסוד דין עביד אינש דינא לנפשיה בב"ק כז' ב' נחלקו רב יהודה ורב נחמן הלכה כרב נחמן עביד אינש דינא לנפשיה במקום שאינו יכול להציל את ממונו רק ע"י שיוזק ממון חבירו. חו"מ סימן שפג' סעיף ב'.
ובב"ק כח' הממלא חצר חבירו כדים משבר ויוצא. ובשו"ע סימן תיב' סעיף ב' וז"ל הניח הכד במקום שיש לו רשות להניחו, כמו במקום פנוי שלפני בית הבד, ובא אחר ונתקל בו ושברו, חייב. ואם הוזק בו המהלך, בעל הכד פטור, מפני שהיה לו להסתכל. ואם היתה אפילה, או שמילא כל הדרך כדים, פטור על שבירתם. ואם נתקל בה והוזק בעל הכד חייב. וכן כל כיוצא בזה. ואם מילא כל הדרך כדים שאי אפשר לעבור, אפילו שברו בידים פטור. ובסמ"ע שם ס"ק ב' וז"ל . ונראה דאף דקאמר דממלא כל הדרך כדים, מכל מקום מיירי דהיה אפשר לו לסבב ולילך מן הצד או להגביה רגליו ולעבור דרך עליהן, משו"ה דוקא בנתקל בו ושברו קאמר דפטור, אבל כשמילא כל כך עד שאי אפשר לעבור, בזה כתב המחבר אחר זה מיד דאפילו שברו בידים וברשות פטור, עכ"ל. ומבואר החוסם חצר חבירו שלא ברשות רשאי לעבור במקום ואינו צריך להשגיח שלא ישברו הכדים, מפני שהמכניס לחצר עשה שלא כדין והניח בתוך חצירו ולקח לו את השימוש בחצירו מותר להחזירו לעצמו מדין דאין אינש דינא לנפשיה. ולפ"ז חניה ציבורית שחנה שם רכב שחוסם את החניה, מותר להכנס לחניה ואף ינזק הרכב אינו חייב לשלם מדין דאין אינש דינא לנפשיה. שמחזיר לעצמו את הזכות שימוש בחניה. וכמו שמותר להכנס לחצר מלאה חביות ואינו חייב אם נשבר חבית. אומנם עיין בעלון למשפט שנת תשע' עלון מספר 30 מאמר של הרב משה מרדכי פרבשטיין שכתב אין דין דאין אינש דינא לנפשיה במקום שהנזק שיוזק הוא מועט ורוצה להציל עצמו ע"י שיעשה נזק מרובה.
דאף שמותר להזיק כדי לקחת את שלו רק אם המעשה נחשב למציל ממונו אולם אם המעשה נחשב למעשה מזיק אסור ולכן שור ההולך לרמוס כוס של אדם אסור לו להרוג את השור כדי שלא ישבור את כוסו אף שאין לו דרך אחרת להציל את כוסו, שאין דרך להציל כוס על ידי הריגת שור ואינו צורת הצלה של ממונו אלא הוא מעשה המזיק לחברו באופן זה לא הותר להציל ממונו ולהזיק לחברו. דהצלה הוא שמציל לפחות אותו שווי ממון אולם המציל מעט ממון ומזיק ממון רב הוא מעשה הזיק ולא מעשה הצלה ולא הותר להזיק חבירו עבור להציל מעט ממונו.
ואם כן בנדון דידן אומנם החנה הראשון את הרכב בצורה לא טובה אולם הפסד שלא יוכל לחנות אינו סיבה ראויה להזיק את הרכב החונה על כן אסור היה לבעל הרכב להכנס לחניה בספק שמא יזיק לרכב החונה ועל חייב לשלם לו את דמי נזקו.
[5] נחלקו הראשונים האם מזיק באונס גמור חייב לדעת תוספות ורשב"א פטור לרמב"ן חייב. הש"ך שם ס"ק א' למד שהמחבר והרמב"ם פסקו המזיק באונס גמור חייב רמ"א פסק כתוספות רא"ש רשב"א שפטור. בביאור הגר"א שם ס"ק ו' משמע שלומד במחבר וברמב"ם מזיק באונס פטור. ועל כיון שמזיק מוחזק בממון פטור מלשלם.
[6] חו"מ סימן שסו' סעיף ב' ובסמ"ע שם כדי שגם מי שחייב לו יהנה מצורכי הרבים.
הרבנים המשיבים:הרב אברהם בוטרמן והרב אשר דזמטרובסקי
