שאלה:
אשה טוענת על אשה אחרת שהיא מאומצת ואינה בתה של המוכרת כאמא שלה.
איזה יחס ונאמנות יש לתת לעדות זו.
האם עדות זו מחייבת את הרב לחקור את האם. או מספיק שישאל באופן כללי ואז בודאי שתכחיש.
תשובה:
שלום רב,
באופן עקרוני, ודאי אם אנו מכירים אותם כך כאם ובתה מן הסתם כך הם מוחזקות ולא ניתן לערער על חזקה זו, כפי שמבואר בקידושין פ,א סוקלין ושורפין על החזקות וכו', ואחד הדוגמאות היא אישה עם תינוק על כתפיה שאנו מניחים שהוא בנה. ואם כך, ודאי שגם עד אחד אינו נאמן לערער על חזקה זו.
יחד עם זה, יתכן לעדותה של אישה זו נאמנות מסויימת ובודאי כדי להצריך בדיקה.
צריכים לשים לב, למעשה עדותה של האישה אינה נוגדת את עצם החזקה שהרי גם לדבריה אכן כך אנו אמורים להחזיק אותה – כאם ובתה, שהרי לדבריה היא אומצה על ידה, וכך נוהגת כל אמא מאמצת, זאת אומרת שעל פי עדותה היא לא ממש סותרת את החזקה ובודאי שאינה סותרת את הסיבה לחזקה – התנהגות של אם ובתה. ראה בשו"ת חוט המשולש סי' י' שחזקה זו אינה סותרת את העובדה שיש מאומצים.
וכך גם עולה מדברי החזון איש בכמה מקומות (ראה אבה"ע סי' כ' ס"ק יט, וסי' קיד ס"ק ז'), שענין החזקה הוא שהציבור יחזיק כך באופן מוחלט כלומר, שאם המציאות היתה אחרת, הציבור היה שם לב לכך. לכן אם עולה השאלה האם בת זו מאומצת או לא, אין לציבור שמכיר אותה בשנים הללו (ואני מניח שלא מדובר על יותר מעשרים שנה) כלים כדי לדעת האם אכן היא בתה הביולוגית או מאומצת. מסיבה זו אם עולה הערעור שהיא בת מאומצת, אין בחזקה כדי לסתור את הערעור. ובודאי שיש חובה לברר את הנושא עד תומו, בפרט שיש גם כלים פשוטים לברר עובדה זו – ע"י בדיקת דנ"א רגילה או ע"י בדיקת דנ"א מיטוכונדרית.
אני מניח שהשאלה היא כלפי נישואין, ואם היא מאומצת, השאלה היא כנראה האם היא בכלל יהודיה או לא. כלומר, למשמעות אם היא מאומצת או לא יש משמעות כבדת משקל וברור שיש לברר את הנושא היטב.
