שלום הרב!
אני מתחבט זה זמן רב בשאלה הבאה:
מהו שורש ההבדל אם בכלל בין האשכנזים לספרדים (מה המקור)
בדין 1) מחיאת כף. 2) תיפוף על השולחן 3)ריקוד
מה היא ההגדרה של מחיאת כף האסורה? מה נקרא שינוי (יש אנשים שמוחאים פעם כך ופעם כך האם נכון הם עושים?)
מה היא ההגדרה של ריקוד האסור והמותר לפי דעת כל אחד?
שעלה נוספת: האם תיפוף על הגוף גם כן אסור?
תשובה:
שלום רב
אמת שהשו"ע החמיר בענין זה יותר, ורק הרמ"א ציין לדעות המקילים, אולם למעשה גם בני אשכנז אינם מקילים בזה אלא בשמחה של מצוה ואף זה לא בריקוד ממש אלא כעין הליכה במעגל, ובמחיאת כף עדיף בשינוי.
מקור לדין זה הוא בשולחן ערוך או”ח סי’ שלט סעי’ ג, ובמשנה ברורה שם ס”ק י. והטעם לכך שיש שהקלו הוא משום שבזמנינו אנו לא בקיאים לתקן כלי שיר ובעצם אין טעם כל כך לאסור השמעת קול בשבת, אלא שהלכה היא שאף שבטל הטעם לא בטלה התקנה, ומשום כך לא התירו זאת אלא בשמחה של מצוה.
שמחה של מצוה היא שמחת שבע ברכות, וכיוצא בזה. ומכל מקום מותר למחוא כפיים בשבת בשינוי מהדרך הרגילה בימות החול, כגון כף היד על גבה ולא כדרך שמוחאים בחול, וכל אחד יודע על עצמו מה נחשב שינוי..
