הבדלה בתשעת הימים / הבדלה כשתשעה באב חל במוצאי שבת

בס"ד
שלום רב
האם במוצאי שבת קודש שאחרי ראש חודש אב יש להבדיל על כוס יין ולשתות מהיין ?
לפי מה שידוע לי אסור לשתות יין אלא רק בשבת מראש חודש אב.
בנוסף , כיצד מבדילים במוצאי שבת ט' באב ?
האם מותר לאכול בשר עוף /הודו בראש חודש אב ? והאם מותר לאכול בשר בסעודה רביעית אחרי ההבדלה ?
תודה.

תשובה:

שלום רב

1. בשו”ע סי’ תקנא סעי’ י התיר לשתות מיין של מצוה, על פי המהרי”ל בסי’ טו, אולם הרמ”א שם כתב שלכתחילה יש לתת לקטן לשתות. וראה משנה ברורה שם שמדובר בקטן שהגיע לגיל חינוך ברכה ולא הגיע לכלל חינוך לאבלות. מכל מקום כפי שאני מבין אין לך ילד קטן באיזור ואת יכולה לשתות בעצמך. אך לכתחילה יש להמנע מלעשות הבדלה בשבת זו על יין ממש ויש להעדיף מיץ ענבים שאינו משמח. וכ”כ בשלמת חיים סי’ רכד שיבדיל על יין או מיץ ענבים ולא על חמר מדינה, וידוע שכן הוראת החזון איש שאף אם אין לו קטן יבדיל על יין, כמובא בס’ ארחות רבינו. אולם רבים נוהגים להבדיל על בירה משום שהיא חמר מדינה ובדיעבד ניתן להבדיל עליה, וכל יעשה בזה כמנהגו.
2. במוצאי שבת הבאה ליל תשעה באב לא מבדילים, רק חולה מבדיל, וההבדלה תערך במוצאי התענית.
3. לא אוכלים בשר אפילו בראש חודש [אשכנזים, הספרדים יש שהקלו בזה] ולא בסעודת מלוה מלכה.

מקורות:

דיני הבדלה בשבת תשעה באב [שבתהבאהלא זו הקרובה] רבים הם, ולא נקיף את כולם , אלא נסתפק בציון עיקרי היסודות והדינים בקצרה.

כיון שאי אפשר לשתות את היין של הבדלה במוצאי השבת, עולה השאלה: איך יש לקיים את מצוות הבדלה. בתפילת עמידה אומרים את תפילת ‘אתה חוננתנו’, ובכך יוצאים ידי חובת הבדלה בתפילה, בנוגע לחובת הבדלה על הכוס, נאמרו שלש שיטות עיקריות.

1. יש אומרים שיש להבדיל במוצאי שבת, ולתת לקטן לשתות. כדרך זו כתב ב’ספר המנהיג‘ (תשעה באב, סימן כא), ומבאר שאין חשש שמא הקטן יתרגל בעתיד לכך, כי דבר זה הוא חריג ואינו מתרחש בכל שנה, וגם שאינו אלא איסור דרבנן, ואין לגזור בו. אולם, המאירי (תענית ל, ב) סבור שגם בכך יש לחשוש מצד הקטן, “דילמא אתי למיסרך”. גם הרמב”ן (תורת האדם) דוחה שיטה זו.
2. לדעת הגאונים עושים הבדלה במוצאי יום ראשון, דהיינו במוצאי התענית, שהרי ממילא אין אוכלים עד יום ראשון בלילה. כן כתבו התוס’ (פסחים קז, א, ד”ה אמימר), וכן הורו ראשונים רבים (מחזור ויטרי, סימן רסז; בה”ג, קידוש; ראבי”ה, ח”ב סימן תקכב).
3. לשיטת הרמב”ן (תורת האדם, עניין אבלות ישנה) אין לעשות הבדלה כלל, לא במוצאי שבת, ולא ביום ראשון. טעמו לכך הוא שכיוון שבמוצאי שבת לא היה ראוי להבדיל, הרי שנדחתה ההבדלה לגמרי. אין זה כמו אדם רגיל ששכח להבדיל במוצאי שבת, שיכול להבדיל עד יום שלישי, כי אדם רגיל היה חייב במוצאי שבת, ולכן ניתן לעשות תשלומין בהמשך – אבל כאשר לא היה כלל חיוב, הרי שאין מקום לתשלומים.

והרמב”ן מוסיף שמסתבר שכך היתה התקנה מתחילה, שכשחל תשעה באב במוצאי שבת לא תהיה כלל הבדלה, וכן כתבו בשו”ת הרשב”א (ח”א, סימן קיז), והריטב”א (תענית ל, ב; סוכה נד, ב), ועוד ראשונים.

[הרמב”ן גם מזכיר שיטה רביעית, שיש להבדיל בשבת עצמה, לאחר פלג המנחה, אבל לא מצאנו בראשונים מי שיאמר כן.]

למרות שיש דעות שונות בין הפוסקים, ב’שולחן ערוך’ (תקנו, א) פסק שמבדיל במוצאי יום ראשון, כלומר במוצאי תשעה באב, וכך הדעה המקובלת להלכה (כמו שכתב הלבוש תקנו; מגן אברהם ס”ק ב; אליה רבה ס”ק ד; קיצור שולחן ערוך קכה, ו; חיי אדם קכו, ו). כן פסק אף ה’משנה ברורה‘ (תקנט, ס”ק לז).

בהבדלה שלאחר הצום אין לומר את הפסוקים “הנה א-ל ישועתי” (כשם שאבל אינו אומרם – שו”ת ‘דברי מלכיאל’, ח”ו סימן ט).

במוצאי שבת מברכים על האש, אך לא על הבשמים (שולחן ערוך, תקנו, א). כיון שיש קצת ספק בנוגע לחובת נשים בברכת ‘מאורי האש’ (עי’ ביאור הלכה, רצו, ד”ה לא יבדילו), עדיף שהבעל יברך ברכך זו עבור אשתו לפני שיוצא לבית הכנסת (לאחר זמן צאת השבת; עיין שש”כ, סב, הע’ צח). מעיקר הדין, רשאיות נשים לברך לעצמן (שש”כ, פרק סא, הע’ סט; מנחת שלמה, ח”ב, סימן נג, אות ב).

חולה שאוכל בתשעה באב

חולה שאוכל בתשעה באב יבדיל קודם שיאכל. מי שצריך לאכול באמצע הצום, לא יבדיל מיד במוצאי שבת, אלא ימתין עד השעה שצריך לאכול (כף החיים ס”ק ט; שו”ת מנחת יצחק, ח”ח סימן ל).

לדעת החיד”א (תקנו, ס”ק ג) חולה שמבדיל יכול אף להוציא את בני ביתו, ולפי זה אם קשה לחולה להבדיל, יכול הבריא להבדיל בשבילו, והחולה (או קטן שאינם צם) ישתה את היין. וכן כתב בשו”ת ‘ציץ אליעזר’ (חי”ד, סימן מד) ובשו”ת ‘משנה הלכות’ (ח”ז, סימן לט).

בנוגעג לקטן האוכל בתשעה באב, וחייב בהבדלה מדין חינוך חינוך, הסתפק בשו”ת מהרי”ל דיסקין (קונטרס אחרון, סימן ה, עב) שמא צריך להבדיל לעצמו. אולם, המנהג הוא שאינו מבדיל, וכן כתבו בשם הסטייפלר (אוחרות רבנו, ח”ב, עמ’ קמה) ובשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל (שו”ת רבבות אפרים, ח”ג סימן שעא), ובעוד פוסקים (ראה שמירת שבת כהלכתה, פרק סב, סעיף מה; בשו”ת ‘משנה הלכות’, ח”ז סימן לט).

ויה”ר שיבנה בית המקדש במהרה בימנו, ויתהפך לנו צום החמישי לשמחה ויום טוב.