בס"ד.
רציתי לקבל ביאור בבקש לגבי פסיק רישא במלאכה שאינה צריכה לגופה – לדוג. צחצוח שיניים ופסיק רישא שייצא דם אסור (דעת הגר"ע זצ"ל והמנוחת אהבה) – לכאורה זאת גם מלאכה שאינה צריכה לגופא. למה אוסרים זאת?
תשובה
ראה כאן בהרחבה בענין זה מדברי בעל הערוך השולחן. ושים ליבך להגדרה היסודית: אילו היית מעוניין להוציא דם, רק לא בשביל הדם אלא בשביל לגרום כאב חלילה או ליכלוך וכדומה, זו מלאכה שאינה צריכה לגופה, אבל אם כלל לא התכוונת לעשיית החבורה – זה פסיק רישא.
שבת שלום.
האם יש מציאות של שילוב בין מלאכה שאינה צריכה לגופא ופסיק רישא ביחד.
להבנתי זה לא יכול להיות מאחר ובפסיק רישא הוא לא מתכוון כלל למלאכה האסורה ואילו במשצל"ג הוא מתכוון למלאכה האסורה אלא שאינו צריך לתכליתה כפי שהיה במשכן. זה שני דברים שונים לחלוטין ולכן להבנתי זה לא יתכן כלל ששניהם יהיו יחדיו. בע'ה.
נכון.
חזק וברוך. בשיחה שהייתה לי לא מזמן עם ת"ח , אמר לי שיש מצב כזה ולכן זה בלבל אותי לחלוטין. ה' יניח את דעתכם כשם שהנחתם את דעתי. באהבה כבוד והערכה.
ערן.
השאר תגובה