מי מתחייב על מאכל אסור?

לכבוד מרנן ורבנן שלום רב,

אם אדם אוכל באיזשהו אירוע או באיזו מסעדה, או אפילו בביתו, מאכלים עם חותמת כשרות והשגחה מהדרין או אפילו בד"ץ, ולאחר אכילתו התברר לאותו אדם שהייתה איזושהי תקלה בהשגחה באותו האוכל שהוא אכל ושלבסוף מה שהוא אכל התברר כאיסור (כלומר שאכל מאכל אסור בשגגה, ונתגלה האיסור רק למפרע)…

מי מתחייב בדין? האדם שאכל או ההשגחה שהאכילה?

והאם יש הבדל בין שוגג למזיד? (כלומר או שההשגחה הזידה ופשעה בשמירה והכשילה והוא אכל בלא יודעין, או שההשגחה שמרה כראוי אך הפעם שגגה והאדם ידע מזאת ואכל ביודעין? וכדו')

ואם יימצא בשוגג שרק ההשגחה חייבת בדין והאדם שאכל בשוגג פטור מן הדין – אז מה נענה לאחד שיאמר "אני אוכל לכתחילה בהשגחת הרבנות ודיינו, ואם יש פקפוק בכשרות – העוון תמיד עליהם ולא עלי!" ?

בברכה דוד

תשובה:

שלום רב,

לגבי האדם עצמו, אם הוא מקפיד על כשרות ניאותה ובכל זאת נכשל שלא באשמתו כמובן הוא עבר על איסור בשוגג. ויש בזה גם חסרון. כידוע כתבו הראשונים שאם אדם אכן מאכלות אסורות אפילו בשוגג יש בזה טימטום הלב.

אשר למערכת הכשרות, אם קרתה תקלה בשוגג, אין מה לעשות, עליהם להתפלל ולנסות להשגיח שדברים אלו לא יקרו בעתיד. ציבור שלכם סומך על אנשים הללו שהם משגיחים שלא יארע כל תקלה.

אולם אם הענין הוא במזיד, זה ברור שהאיש המזיד הוא חוטא ומחטיא וגדול עוונו מנשוא.