פסולה לכהונה שקיבלה תרומת זרע מכהן – מה דינו של הילד?

האם אשה שהיתה עם גוי יכולה לקבל תרומת זרע מכהן?

תשובה:

שלום רב,

השאלה היא כמובן האם הילד שיוולד הוא כהן או לא, והתשובה היא: נראה שהילד כהן, וראה במקורות.

מקורות:

אשה שהיתה עם גוי נחשבת לזונה והיא פסולה לכהונה (שו"ע אבה"ע סי' ו' סעי' ח'). ואם היתה גם עם כהן לאחר מכן, היא נעשית גם חללה והיא פסולה לכהונה גם מצד זה (קידושין עז-עח). עתה יש לדון האם ילד שנולד לפסולה לכהן, מקבל את הפסול מאמו.

בחללות נאמר הלכה שרק חלל מחלל את זרעו אחריו, ואילו חללה אינה מחללת את זרעה. וכך מבואר במשנה בקידושין (עז,א): בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם. ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה". ואמרו בגמרא: "מנא הני מילי? אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון, נאמר כאן ולא יחלל זרעו בעמיו, ונאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו (לגבי טומאת כהנים), מה להלן זכרים ולא נקבות, אף כאן זכרים ולא נקבות".

והנה, במשנה בקידושין (סו,ב) הביאו את כללי היחס: "כל מקום שיש קידושין ואין עבירה – הולד הולך אחר הזכר, ואיזה זו? זו כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן לוי וישראל. וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה – הולד הולך אחר הפגום, ואיזה זו? זו אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט". דינים אלו נלמדו מהפסוק למשפחתם לבית אבותם שתמיד היחס הוא לאב. אולם במקום שיש עבירה, הכלל הוא הלך אחר הפגום.

הרמב"ם (איסורי ביאה פי"ט הט"ו) הביא הלכות אלו כך: "כהנים ולוים וישראלים מותרין לבוא זה בזה והולד הולך אחר הזכר (לויים וישראלים וחללים מותרים לבוא זה בזה והולד הולך אחר הזכר) שנאמר ויתילדו על משפחתם לבית אבותם בית אביו היא משפחתו ואין בית אמו משפחתו". כלומר, הסיבה שחלל שנשא ישראלית הבן כשר משום שהולד הולך אחר הזכר שנאמר למשפחותם וכו'. ותמה עליו בחידושי רבי חיים הלוי (פרק י"ז מאיס"ב), מדוע נקט הרמב"ם טעם אחר, הרי בגמרא הובא הטעם משום שנלמד מהפסוק ולא יחלל זרעו שרק זכר מחלל את זרעו ולא חללה.

וביאר שם ר' חיים שיש שני דינים בחללות. יש פסול חללות מחמת עצם הביאה (ואין כוונתו דווקא לביאת איסור). ופסול זה יכול להיות גם מחמת האשה, ועל כך נאמר הפסוק ולא יחלל זרעו שרק חלל פוסל את זרעו ע"י הביאה, ואין חללה פוסלת את זרעה ע"י הביאה. ויש חללות מצד היחס – המשפחה. כלומר, אפילו אם חלל לא היה פוסל מחמת הביאה, מ"מ עצם היותו ממשפחת חללים הרי הוא חלל. ופסול משפחה מגיע רק מצד האבא וזה נלמד מהפסוק למשפחתם לבית אבותם, ועל פסול זה דיבר הרמב"ם.

ולפי"ז עלינו לדון איך יהיה הדין בגוי שבא על חללה, האם הולד חלל מצד היחס לאמו, או לא. כאמור, מהפסוק ולא יחלל זרעו נלמד שרק חלל פוסל את זרעו ע"י הביאה, ואילו חללה אינה פוסלת את זרעה ע"י הביאה, ולכן במקרה האמור, אין פסול בילד מחמת זה. אולם מצד הפסול משפחה, לכאורה יש לפוסלו, משום שמשפחת האב נקראת משפחה ולא משפחת האם, זה נאמר רק ביהודי, אבל בגוי שאין לו משפחה, היחס הוא לאמא, ומאחר שהאמא היא חללה, דינו של הולד להיות גם הוא חלל. (נפק"מ אם נולדה בת שהיא חללה ואסורה לכהן מדאורייתא ולא רק פגומה לכהונה כדין בת גוי, עי' סי' ד' סעי' ה'. וכן אם הוא חלל שיפסול את בתו לכהונה). וכך כתב במנחת חינוך (מצות רסז אות יח) שגוי הבא על חללה הולד חלל ודאי. עי' עוד בשו"ת ברית אברהם (אבה"ע סי' ו') שגם צידד כך, אולם סיים שצ"ע אם ניתן לחדש דבר זה.

אם כך, במקרה אודותיו אנו דנים כאן, תרומת זרע מכהן לחללה, שאין כל ביאת איסור, לכן לכאורה הוא מתייחס אחר אביו ודינו ככהן לכל דבר. אולם מאחר שבמשנה יש לנו כלל כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום, ולא אחר משפחת האב, למרות שרק משפחת האב קרויה משפחה. אם כך, גם בכהן וחללה שיש קידושין ויש עבירה, הולד הולך אחר הפגום, כלומר, אינו כהן.

אמנם לכאורה יש לעיין בהנחה זו. והשאלה היא האם הדין הלך אחר הפגום קובע שאת היחס הילד מקבל מהפגום, ולא מהצד השני, או שהכלל הוא במקרה שיש קידושין ואין עבירה היחס הוא לאב – משפחתם לבית אבותם, ובמקרה שיש קידושין ויש עבירה היחס הוא לפגום.

כלומר, אם נאמר שהלך אחר הפגום הוא הלכה שבמקרה שיש קידושין ויש עבירה, הילד מקבל את הפסול מהפגום, אולם היחס הוא נשאר לאב – משפחתם לבית אבותם, א"כ במקרה האמור שהיחס הוא לאב הכהן, הילד ישאר כהן, משום שחללה אינה פסולת את זרעה באופן שהיא מורישה את הפסול שלה מעצם היותה פסולה, שהרי כתוב לא יחלל זרעו שרק חלל פוסל את זרעו. אולם אם הדין הלך אחר הפגום אומר שבמקרה שיש קידושין ויש עבירה היחס הוא אחר הפגום, כבר הבאנו מדברי ר' חיים שפסול משפחה יש גם לאם, זאת אומרת שהשאלה העומדת לפתחנו האם הילד הוא כהן או לא, תלויה בשאלה שהצגנו האם היחס הוא תמיד לאב או שבמקרה שיש קידושין ויש עבירה ואנו הולכים אחר הפסול היחס הוא לפסול.

לסיכום:  יש צדדים לכאן ולכאן, האם הילד יהיה כהן או לא. אם כי הנטיה היא לומר שהילד יהיה בקדושת כהונה.