ילמדנו הרב מה מקום להדר בכשרות מהודרת? הרי יש דין שעד אחד נאמן באיסורים ואם הרבנות אומרת שהבשר חלק ב"י ואף לרמ"א גם אם כלפי שמיא באמת אותה חתיכה שאכלתי היא טריפה הרי איסור ודאי אין וכן אין טימטום הלב בגלל הדין הנ"ל וא"כ מדוע לחשוש ? וכי דין ע"א הוא רק בדיעבד?
תשובה:
שלום רב
בלי להכנס כאן לדוגמאות כאלו ואחרות, צריך לדעת, שכיום שהמזון מיוצר בכמויות סיטונאיות בלתי נתפסות, המכשלה רבה עד מאוד, וברור הדבר שללא פיקוח מחמיר ומקצועי עד מאוד עלולים להכשל. אין כל ענין לעצום עיניים ולומר שלפי השו"ע די בעדות של עד אחד כאשר אנחנו יודעים שהוא עשוי לשגות [אינני מביע דעה על מערכת כזו או אחרת אלא על העקרון שהצבת]. גם ההנחה שלך שכאשר אדם עושה על פי עד אין בכך כלום אינה מדוייקת, הרי אפילו על שגגת העם על ידי דיינים יש כפרה כמו פר העלם דבר של ציבור ועוד, בפרט כאן שהכתובת על הקיר ואתה יודע שהמכשלה מצויה. גם לגבי טימטום הלב כידוע יש דעות חלוקות, האם הטימטום נובע מהעבירה או מעצם אכילת הדבר האסור, לדעת הרמב"ן באגרת הקודש [מודפס בס' בעלי הנפש לראב"ד] עצם אכילת המאכלות האסורות מטמטם את הלב, ולדעתו זהו טעם האיסור לאוכלם על פי פשט הדברים. וכן כתב בס' החינוך מצוה עט. אמנם בשו"ת רב פעלים ח"ד סוד ישרים סי' ו מוכיח שהאיסור הוא הגורם טימטום הלב, אך גם מדבריו לא נתבאר מה הדין בעשיית איסור באונס, ואפשר שגם הוא מודה בכך.
צריך לדעת דבר אחד, מעבר לרמת הפיקוח, יש הבדל עקרוני בין מערכות הכשרות באופן הצבת המטרות: כשרות רבנות רגילה – לא מהדרין – מטרתה לספק את המאכל הזול ביותר שניתן לומר עליו שהוא כשר, כלומר, כל מה שאפשר להקל ועדיין יחשב כשר, יש רצון לספק כדי לאפשר לכמה שיותר מזון להיות כשר. כשרות מהודרת מטרתה הפוכה, לספק מה שיותר פיקוח והידורים שניתן לעשות במערכת מסחרית, כך שהתוצאות מן הסתם הם בהתאם למטרה שמציבים.
בהצלחה רבה
שאלה בבקשה,
אם ישנה בעיה ולא ניתן לסמוך על הכשרות הרגילה של הרבנות. איך ניתן להסביר ולהבין שהיו גם גדולי ישראל ברמות הגבוהות ביותר, כגון הרב אלישיב ז צוק"ל
לא הבנתי איך זה מתקשר אחד לשני. הרב אלישיב היה דיין בביה"ד הרבני, מה זה קשור למערכת הכשרות של הרבנות הראשית. היה רגוע, בכל מאה שנותיו הרב אלישיב לא הכניס לפיו שום דבר שיש לו כשרות רגילה.
לא סיימת את דבריך, אני מניח שכוונתך לשאול כיצד הרב אלישיב היה דיין ברבנות? הדיינים אינם ממונים על כשרות המזון, אולם גם אלו שממונים על כך מנסים לתת את הכי כשר ולמזער נזקים, ואני בטוח שעל פי שורת הדין ניתן להחשיב עוף בשחיטה רגילה של הרבנות ככשר בלי ספק, ולא צריך להכשיר כלים שהתבשל בהם עוף כזה… אבל כיון שיש בעיות, כדאי להמנע מלצרוך אותו כדי שלא לבוא לידי מכשול.
אסביר את דברי: יש הבדל מהותי ביותר בין הכשרויות המהודרות לרבנות. הרבנות מנסה לספק את המוצר הזול ביותר והנגיש ביותר שניתן לומר עליו שהוא כשר. הבדצי"ם עושים להיפך, מנסים ליצור את המוצר הכי מפוקח ומהודר שניתן לייצר אותו בתעשייה ביצור המוני. ככאשר הגישה היא כל כך שונה יש הבדל בתוצאות. אינני פוסל את הגישה של הרבנות, אני חושב שהיא חשובה מאוד לקיומנו כמדינה יהודית, ואני מניח שבאופן עקרוני לו הייתי רב ראשי הייתי מאמץ את השיטה הזו [אינני נכנס לפרטים של הביצוע אלא לעיקרון], אבל אדם פרטי רשאי לרצות יותר…
(סליחה היו טעויות בתגובה הקודמת שלי אז אני שולח אותה שוב)
בהמשך שאלה בבקשה,
אם ישנה בעיה ולא ניתן לסמוך על הכשרות הרגילה של הרבנות. באיזה אופן ניתן להבין נכון, כיצד היו גם גדולי ישראל ברמות הגבוהות ביותר, כגון הרב אלישיב זצוק”ל, והרב עובדיה יוסף זצוק”ל, ששימשו בעברם בתפקיד רב ראשי לישראל, ושכביכול “אישרו” (לפחות על פי כיתוב הכשרות של הרבנות על מוצרי המזון שתחת פיקוחם) בתוקף תפקידם מוצרי מזון שכשרותם היתה נמצאית בספק?
ובפרט כשמדובר על בשר, מצות ושאר מוצרים לפסח שגם אין בהם אפשרות לביטול ברוב?
הייתי מאד רוצה להבין מה יכולות להיות הסיבות שרבנים ת”ח גדולים ומאד חשובים יסכימו שמוצרי מזון שכביכול תחת פיקוחם, ימכרו בשווקים כ”כשרים” למרות שכשרותם נמצאית בספק ואולי אף ספק גדול לעתים?
תודה רבה מראש על תשובתכם המלומדת.
שבת שלום.
אני כמעט משוכנע שלא קראת את תגובתי הקודמת…
אולי רק עוד משפט אחד, גם דבר שלא מועיל בו ביטול, כאשר אתה נוקט את האמצעים שברשותך לעשותו כשר ואתה לא יודע שנתערב דבר איסור, אין סיבה אמיתית על פי שורת הדין לחשש, מה שאמרו שאין ביטול כאשר אתה יודע שיש תערובת, לא כאשר אתה משער שכך הוא מבחינה סטטיסטית הגיונית וכו'.
כמו כן, חמץ בפסח אסור במשהו זה דין דרבנן לא דאורייתא.
תודה רבה על תשובתך המפורטת ומהירה.
קודם כל סליחה על הטעות הגדולה שלי. הרב אלישיב זצוק"ל כמובן לא היה רב ראשי לישראל. הרב עובדיה יוסף זצוק"ל כן היה. אני בהחלט מבין את הגישה שהסברתי של הרבנות של נסיון "מיזעור נזקים".
אני עדיין מתקשה להבין כיצד אפשר למזער נזקים במוצרים שיש בהם אולי חשש חמץ, ושאין אפשרות של ביטול ברוב?
וגם שאלות של שחיטה כשרה, ערלה וכדומה.
האם הגישה היא שלמרות שגם הרבנים הראשיים יודעים שחלק מהמוצרים בספק לא כשרים ויתכן שחלק מהציבור ח"ו יכשל בהם, עדיין עדיף ממצב שלפחות רוב הציבור יאכל אוכל שיתכן שהוא כשר?
שוב תודה רבה
שוב תודה רבה, וסליחה אתה צודק כמובן.. לא הספקתי לראות התשובות שלך לפני שהגבתי!
ברמה הפרקטית לדוגמא, האם מישהו שקונה מצות לפסח של מפעלים שנמצאים תחת השגחה של רגילה של הרבנות, יכול לדעת בסבירות גבוהה שהוא לא אוכל חמץ?
ואם לא, אז כיצד הרבנות בכל זאת עדיין נותנת הכשר על המצות האלה ומוצרים דומים?
אגב תודה גם על ההסבר בקשר לאין ביטול ברוב, ועל ההבדל בין ידיעה ודאית תאורתית.
האם מעשית זה אומר שאדם שמכל סיבה כלשהי, אין לו מצות מהודרות בפסח, יכול ואולי אף צריך בדיעבד לאכול ולקיים מצוות אכילת מצה, במצות שבכשרות הרבנות בלבד? או שעדיף שלא יאכל ויבטל ח"ו מצוות אכילת מצה בפסח, מחשש חמץ?
שוב תודה
בעקבות הדיון שלנו, ניסיתי עכשיו קצת על קצה המזלג ללמוד את הנושא.
אז נראה שהתשובה לשאלה שלי בקשר למצות בהשגחת הרבנות, היא שבדיעבד זה יהיה מותר וכנראה אף חובה לאכול אותן בפסח אם אין למישהו מצות שמורות.
קודם כל לא ידעתי שישנה מחלוקת בהלכה אם חמץ שבוטל בששים לפני פסח, "חוזר וניעור" לאחר פסח או לא.
כמובן שעל פי הדעה המקלה שהחמץ לא חוזר וניעור, ונשאר בביטולו מלפני פסח, אז מצות בהכשר הרבנות יהיו כשרות. מה גם שמדובר אולי או כנראה על תערובת של בצק "לח". ובלי למיטב ידיעתי גם הרמ"א פסק שאינו חוזר וניעור. וכמובן כפי שציינת כאן למעלה שמדובר לעתים או אולי במרבית המקרים רק בחשש תערובת חמץ "תאורתית", ולא כזו שיודעים בוודאות.
אז בדיעבד כמובן שיש על מי לסמוך המצות בהכשר הרבנות, וזו כנראה הסיבה אם הבנתי נכון את ההלכה, שהרבנים הראשיים לישראל והרבנות נותנים על מצות.לא שמורות הכשר. למרות שלכתחילה כמובן טוב להחמיר במשהו כל כך חמור כמו חשש חמץ, ולקנות רק מצות שמורות, ועדיף גם משעת הקצירה.
אשמח לשמוע את דעתך במידה טעיתי במשהו ו/או כל דבר נוסף בנושא?
בברכה ושבת שלום
לא אמרתי שזה רק מיזעור נזקים, אלא שבהלכה יש כללים מתי ניתן לסמוך שהמאכל כשר, הרבנות הראשית נותנת הנחיות שעל פיהן המאכל נחשב כשר, יש השגחה במינימום הנצרך, אבל לא פחות וכו'… מבחינת שורת הדין ניתן לסמוך שמאכלים אלו כשרים! אדם שאכל רבנות לא צריך לחזור על כך בתשובה! אלא שכמובן שאדם ירא שמים נזהר הרבה יותר, ומחפש השגחה קפדנית שמונעת כל אפשרות לטעויות וכשלונות ככל שניתן [אין צורך על פי שורת הדין לחשוש שמא היה כשלון, אבל החכם עיניו בראשו וכיון שהכשרות חשובה לו, הוא חושש]. כך שהרבנות עושה דבר גדול, עם ישראל כולו אוכל במדינת ישראל אוכל כשר במלוא מובן המילה, אבל יש את האפשרות לכל מי שירא שמים להדר ולהחמיר יותר.
בודאי שהוא יכול לסמוך באופן כללי שזה לא חמץ, רק שבפסח נזהרים כל כך ומהדרים הרבה מעבר לחיוב וכמובן לא כדאי לרכוש מצות כאלו, עוד יותר ממה שנזהרים כל השנה. ננסה להמחיש את הדברים: אם קבוצת פרטיזנים בזמן השואה מגיעה להם בערב פסח חבילת מצות כזו, ודאי הם חייבים לאכול ממנה בליל הסדר ולברך על אכילת מצה, אבל למחרת כדאי שלא יאכלו ממנה ויאכלו תפוחי אדמה…
כנ"ל עם הפרטיזנים.
באופן כללי לא טעית, יש הרבה שכן נזהרים יותר במצות משום שאחוז המים במצה הוא מאוד מועט ויש שחוששים שהתערובת עשויה להיות יבש ביבש – גוש בצק מהליין הקודם שנדבק במצה הזו, אבל בכללי אכן רבים סומכים שזה נקרא לח, וכן בדיעבד יש שסומכים על השיטה שהביא השו"ע שגם ביבש לא אומרים חוזר וניעור אף שהמנהג כאמור אינו כך.
הבעיה אולי הכי גדולה היא, שנותנים תעודות כשרות לבעלי עסקים שלא מבינים כלום בכשרות, ולעתים קרובות זה גם לצערינו לא ממש מעניין אותם.
במו עיני ראיתי במסעדות שונות במשך השנים, שברגע שהרב המשגיח לא נמצא באזור.. השם ירחם מתחוללים לפעמים דברים מאד מאד גרועים. קונים פרות וירקות מהצד ומערבבים אותם עם הסחורה הישנה שהרב לא יראה. מבשלים בשר עם חלב בתנורים שאף אחד לא רואה.. בקיצור שלא נדע..
אני לא טוען כמובן שזה ח"ו הרוב, ברור כנראה שלא! אבל זה בהחלט כן קורה, קשה להעריך כמה.
האם גם מעשים כאלה נחשבים בגדר של "כשלונות" שעל פי שורת הדין אין חובה לחשוש מהם, ומבחינת שורת הדין ניתן לסמוך שהמאכלים שמוכרים כשרים?
אם ראית כך אז מערכת הכשרות לא בסדר, לכן חובה לקנות תמיד רק מכשרות מהודרת עם משגיח קפדן ורצוי צמוד. כאשר המשגיח פוסל את האוכל של כל היום ואוסר למוכרו אין פיתוי להביא ירקות ממקום אחר…
השאר תגובה