האם בדור שלנו, כשאין הנהגה גלויה, עלינו לתלות את הייסורים שלנו או את הדברים הטובים שעוברים עלינו, במעשים שלנו?
או שאנחנו צריכים לחשוב שאין לנו הבנה מדוע עשה אלוקים כך או כך?
הרי אנחנו רואים אנשים צדיקים שסובלים מאוד, וכן להפך, וזה מראה שאין לנו כלים להבין, ומצד שני, אם אנחנו לא אמורים להבין את סיבת המאורעות, איזו משמעות יש ליסורים שלנו?
תשובה:
אין ספק שעלינו לתלות את היסורים במעשינו, או לפרש שהם באים כנסיון לנו, אחרת אין בהם טעם והקב"ה פשוט לא היה מביא אותם עלינו…
לעצם הענין של צדיק ורע לו, יש ביאור ידוע של הרמב"ן בס' הגמול, והוא כותב, שכל צדיק שאינו גמור, עשוי לקבל יסורים בעולם הזה והם חלק מההטבה אליו, כדי שיקבלו שכרו באופן מושלם בעולם הבא, כאשר הוא כבר כיפר על עוונותיו. ולעומתו, רשע עשוי להנות בעולם הזה וזאת כדי לתת לו כאן את שכר מצוותיו המעטות, וכאשר יגיע לעולם הבא יסבול על עוונותיו. וזו רעה לו, כי העונש בעולם הזה הוא מופחת לעין ערוך ביחס לדין בעולם הבא, וכנ"ל לגבי השכר, וכפי שאמרו חכמים, יפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.
