1. האם לסוברים שאפשר להחזיר \ להניח לכתחילה מאכל יבש מבושל כל צורכו על פלטה ע"ג צלחת הפוכה – האם זה משנה אם זה דוקא צלחת או אפשר גם כלי אחר? האם דוקא כלי? או כל דבר שיפריד בין הפלטה לסיר המונח , האם הדבר שמפריד צריך להיות עם חלל ? מה לגבי מכסה של קופסת קפה? או רשת של תנור?, או מבודד חום ממתכת שרגילים לשים על שולחן ? מה לגבי הפיתרון של "על-פלטה" – www.alplata.com?
2. האם יש מי שסובר שניתן להחזיר לפלטה כדלעיל עם הפרדה בשר עם רוטב שנתבשל כל צורכו קר והרוטב טפל לבשר (באופן שיכול להגיע לחום של יד סולדת)?
תודה רבה!
תשובה:
שלום רב
1. כל דבר שיש לו רווח אויר והוא ממעט משום כך את החום באופן משמעותי מועיל לענין הזה.
2. לדעת הגר"ע יוסף הלכה כשיטת רבינו ירוחם שכאשר יש רק מעט רוטב והוא טפל לבשר דינו כדבר יבש, אולם הכרעת הרבה מאוד פוסקים שלא כדבריו.
מקורות:
הפוסקים האריכו בדין דבר יבש שיש בו מעט לח אם הולכים אחר הרוב או שחוששים למיעוט, וידועה שיטת המנחת כהן דכל שהרוב יבש אזלינן בתר רובא ודינו כיבש, אבל הא"ר שי"ח סקי"א חלק עליו וכן נקטו הפוסקים, ומכל מקום כתבו דאם זה כמות מועטת של רוטב שאינו עומד בפני עצמו שרי, ולכן כתב הגרש"ז אוירבך זצ"ל דקוגל שיש עליו שמן טופח על מנת להטפיח דינו כיבש (הביאו במאור השבת מכתב א'* בסוף הספר), וכ"כ הגר"ש ואזנר שליט"א (מובא במכתב בסוף ארחות שבת). ובהליכות שלמה על חנוכה מובא יותר מכך, שגם סופגינה עם ריבה מותר לחמם כיון שהרוב יבש.
ובמאור השבת שם כתב דאין להקשות על זה מהטור בסי' שי"ח המובא במ"ב ס"ק ס"ט דיש איסור בישול בלחלוחית שבתוך בשר השור ולכן אסור ליתן בשר שור בכלי ראשון אפי' שבשר שור לא מתבשל גם בכ"ר שאינו על האש משום הלחלוחית שבו, דיש לומר דהתם שאני דלא התבשל מעולם ולכן אסור.
ומזה ראיה דכל שלא התבשל מעולם אין להתיר מטעם הנ"ל, ומצאתי שכבר הביא ראיה זו הגאון ר' יהושע נויברט זצ"ל בספרו על הלכות שבת– שמירת שבת כהלכתה (פ"א הערה קנ"ג) שהקשה מאי שנא לחלוחית שבבשר השור דאסור ממש"כ הפמ"ג רנ"ג מ"ז י"ג דמעט לחלוחית בעלי התה אין איסור בישול, ותירץ דבבשר שור לא התבשל מעולם, ומזה הביא ראיה שהמערה מים חמין לתוך כוס צריכה להיות יבשה לגמרי כמו שפסק שם.
אמנם, יש פוסקים שמקילים לערות מכ"ר על כוס שהיו בה מים שלא התבשלו מעולם וסגי בניעור היטב של הכוס כמובא בארחות שבת שם הערה קנ"ו בשם הגרשז"א זצ"ל ובשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והשבט הלוי שליט"א, ובמאור השבת ח"א סי' ד' הערה כ"ז וכ"ט האריך בזה והביא בזה מחלוקת גדולה דיש שהחמירו לנגב לגמרי את הכוס ומאידך יש הרבה מגדולי הפוסקים שהקילו לסמוך על ניעור היטב, והטעם כיון שזה כמות מועט חשיב פסיק רישא דלא ניחא ליה דטיפות אלו לא יקררו את הכוס וכיון שאין דעתו עליהם כלל ואין לו צורך בזה אין זה מלאכת מחשבת, ע"ש.
וא"כ יש לדון דלהנך פוסקים שהתירו לערות מכ"ר על כוס שניערו אותה אפי' שיש טיפות מים הוא הדין שבנידון דידן אפילו שיש מעט לחות שלא התבשלה מעולם על הדבר היבש אין בזה איסור בישול, והיינו דוקא כמו המקרה המדובר שזה נשרה בחומץ ואין לנו ענין בבישול החומץ כלל וא"כ אם זה כמות מועטת וינער את הקציצות שרי.
ומה שהביאו ראיה מלחלוחית שבבשר השור אינו ראיה דהתם ודאי ניחא בבישול שזה חלק מעצם הבשר שרוצה לאכול והוי בישול גמור. ומ"מ ודאי יש להחמיר כמו שבכוס ראוי להחמיר אבל דלמא יש בזה מקום להקל.
אמנם לענין מים ראה בתשובה בהמשך לענין הפשרת חלה עם קרח, שבה מבואר שדעת רוב הפוסקים שמעט קרח שיש על החלה והם מתאדים בחימומה מותר להפשירה בשבת, ואם כן גם בקציצות הדין כך, אלא שלענין החומץ כיון שנשאר טעם החומץ בקציצות יש לאסור כיון שיש לו ענין בזה ונשארות עקבות בקציצות מהחומץ שהתבשל והתאדה.
