ראיתי כאלו שעומדים בפסוקי דזמרה ובקריאת התורה. מה המקור כך ומה עדיף לעשות?
תשובה:
שלום רב
בנוגע לפסוקי דזמרא, בס' מקור חיים לבעל החוות יאיר סי' נא ס"ק ז הביא שיש מדקדקים לעמוד בכל פסוקי דזמרא, אולם מנהג העולם ודברי הפוסקים כולם שאין בכך צורך, ואין חיוב לעמוד אלא בברוך שאמר בויברך דוד עד אתה הוא ה' אלוקים, ולמנהג האשכנזים גם בישתבח, ויש מהאשכנזים שנוהגים לעמוד מויברך דוד עד לאחר ישתבח, כמובא בלקט הקמח החדש שם ס"ק לח. כמו כן רבים נוהגים לעמוד במזמור לתודה כיון שמזמור זה נאמר במקום קרבן תודה וקרבנות קרבים בעמידה.
בנוגע לקריאת התורה, השו"ע בסי' קמו סעי' ד כותב שאין צריכים לעמוד והרמ"א שם הביא שיעש מחמירים, וראה שם במשנה ברורה, שאף שהעיקר להלכה כדברי השו"ע יש בכך הידור מצוה לעמוד, כפי שהיהבעת מתן תורה בהר סיני.
חג שמח
בהנ"ל האם סומך כיושב
מסתבר שכן.
נ"ל שתלוי: בקריה"ת ראיתי להדיא [שער הכולל] שיש מחמירים לא לסמוך על שום דבר.
לאידך ב'ויברך דוד' וכו', י"ל שהיות שהשו"ע לא פירט דין דסומך כיושב, היינו שאין שם דין זה. שהרי בתק"ש ובספירת העומר ובשמו"ע כתב ד'סומך כיושב'.
וק"ו הוא: אם בקדיש וחזרת הש"ץ להמחמירים לעמוד וברכו לא פירט ומודים. ומשמע שאין דין הנ"ל [שדוקא בשמו"ע וכו' השו"ע פירט] כ"ש שהיכא דרק מנהג שלא הוזכר בשו"ע אין דין הנ"ל.
[דא"ג י"ל שמה שבחזרת הש"ץ לא פירט, היינו מצד שהסברא להחמיר הוא מצד שחזרת הש"ץ זה כרילו הש"ץ מוציא וכו' א"כ יש לזה דין כשמו"ע ופשוט ולכן לא כתב זאת השו"ע. או משום שזה חומרא וכנ"ל]
קשה לדייק מכך שהלכה מסוימת לא נכתבה. מסברא נראה לי שזהו נידון כללי התקף תמיד.
מצאתי בתוס' בסוטה שמשמע כדברכם: דף מ ע"ב ד"ה והאמר
השאר תגובה