שלום וברכה,לפני כחודש נגמר חוזה השכירות שלנו, וכשבעלת הבית הזכירה לי לבוא לחתום חוזה, שילמתי תשלום אחד וביקשתי לדחות את מועד חתימת החוזה עד שאביא מהבנק פנקס צ'קים. כאשר שאלה אותי בעלת הדירה כדי לוודא האם אני בטוח חותם על חידוש החוזה – אמרתי שכן, ובאמת זו היתה כוונתי.
אלא שאחרי חיפושים רבים לדירה רחבה יותר שכשלו, פתאום ראתה אשתי מודעה על דירה חדשה להשכרה וביקשה ממני לראות, והחלטנו שאם לא עכשיו אימתי, ופנינו לסגור עם בעלי הדירה החדשה על מועד כניסה.
בעלת הדירה החדשה התקשתה לקבל את הבשורה, וטענה כי נתתי לא את המילה שלי ושמשום שהיא ציפתה לחידוש החוזה כפי אמרתי לה – היא עלולה מכך שלא תמצא שוכרים מהר מספיק, ולכן – היא טוענת – צריך לתת לפחות חודש התראה, ולא, אנו נצטרך לעזור לספוג את ההפסד הכלכלי שלהם (יצוין שהודענו להם ב-10/9 ואנו עוזבים ב-28/9 כך שההתראה היא בעצם 18 יום לפני עזיבה).
הטענה שלנו היא שאכן אמרנו לה שנחתום חידוש חוזה, וכך היה בדעתנו, אלא שדעתנו השתנתה, והיות שאיננו חתומים על חוזה – איננו מחויבים לשלם מעבר לזמן שהייתנו בדירה. עוד אנו טוענים שדי ב-18 יום התראה, שהם שבועיים ויומיים, ואי אפשר לדרוש ממנו לתת חודש התראה מראש, שהרי אי אפשר למצוא דירה שבעליה יתחייבו להמתין חודש ימים עד לכניסת הדיירים, וממילא הדרישה לתת חודש התראה מראש לא ניתנת ליישום, ובהכרח מפסידה את הדיירים.
היות שאנו מוצפים בהוצאות, הן מצד הדירה החדשה שניכנס אליה והן מצד זה שנצטרך לשלם למתווכת עוד 2,850 ש"ח – אין באפשרותנו להיכנס לפנים משורת הדין. ולכן חשוב לנו לדעת: האם מצד הדין אנו מחויבים לשלם לבעלי הדירה הנוכחית מעבר לזמן שהייתנו?
תודה רבה,
בברכה.
תשובה:
מעיקר הדין אתם חייבים לשלם דמי שכירות על הדירה למשך שנה שלימה נוספת, גם אם אתם יוצאים מהדירה, כיון ששילמתם על חודש אחד תוך הבטחה שאתם חותמים על חוזה על שנה שלימה. החתימה על החוזה היא לא קריטית.
בעלת הדירה נוהגת אתכם לפנים משורת הדין, בכך שהיא מסכימה לחפש שוכר אחר, אבל כמובן שכל עוד הדירה פנויה אתם חייבים לשלם דמי שכירות.
כמו כן, גם ללא ההבטחה לחתום חוזה, בעלת הדירה צודקת שהנכם חייבים להודיע לפחות חודש מראש (יש סוברים שצריך יותר זמן מראש).
מקורות:
אם סוכם בעל פה על המחיר ושחותמים חוזה, התשלום עבור חודש הוא קנין כסף. עיין ברמ"א חו"מ סי' קצה סעיף ט.
לעניין שוכר שהמשיך לגור לאחר סיום תקופת החוזה, עיין בעלון המשפט גליון 33 עמוד ה.
