יש לי שאלה המעסיקה אותי זמן רב,אני מקווה שאני יבהיר נכון את העיקרון אליו אני מתכוון,ואשמח אם הרב יתייחס לנושא זה בהרחבה עם מקורות. ,אני מבין שיש מציאות שבה אדם בוטח על הקב"ה (אפילו ללא השתדלות), ושגם ככה מה שנקצב לאדם זה מה שיקבל. ושיש לאדם השפעה שנגזרה עליו וזהו גורלו מראש השנה עד ראש השנה ובכלל בחיים. מצד שני אנו עדים לכוח ההשפעה שיש למחשבות על החיים ושאמונות שונות מובילות לתוצאות שונות ולהשפעה של כסףו לניהול זמן על איכות חיים וכד'. איך אדם אמור להתנהל מתוך אמונה שהכל נגזר כבר, ואולם בפועל רואים שאנשים שהולכים בדרך מסוימת מצליחים יותר. מה גדר ההשתדלות המוטל על האדם? מתי אדם אמור לבטוח בה' ומתי לעשות כל דבר שחושב שיקדם אותו לעבר היעד שלו? האם לדוגמה אדם שבא לבחור מקצוע ויש מקצוע שלדעתו רווחי יותר אך הוא מוצא את עצמו נמשך לכיוון אחר, לפי האמונה האמיתית אין שום הבדל לאיזה כיוון ילך כי גם כך פרנסתו קבועה ומה שצריך ירוויח ממילא? אם כן, תמיד עדיף לאדם ללכת אחרי נטיית לבו ולא לערוך חשבונות רציונליים? תשובה:
שלום רב וסליחה על האיחור בתשובה
סוגיית הביטחון היא מהסוגיות בהן גדרי החיוב למעשה אינם מוחלטים ואבסולוטיים. אבל, אולי בשונה מסוגיות אחרות, כאן אין זה משום שגדרי החיוב אינם ברורים כל צרכם, או שקיים קושי ביישומם, אלא משום שאין לך דבר אינדיווידואלי יותר ממדרגת הביטחון בה'.
אפרש דברי. בסוגיה זו משמשים בערבוביא שני חובות שונות המוטלות על כל יהודי, ולכאורה נראות כסותרות זו את זו.
מחד, אחד מעיקרי האמונה הוא להאמין כי בורא העולם מנהיג ומשגיח על כל ברואיו, "אין אדם נוקף אצבעו למטה [היינו, כאן בעולמנו] אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (מסכת חולין דף ז). כלל זה נקוט בידינו על כל פרט ופרט ממאורעות חיינו, אין דבר קורה "במקרה", הכול מתוכנן מראש ומתבצע ממש לפי התכנון. גם בקשר להצלחה ושגשוג כלכלי, אנו מאמינים ש"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים [- של השנה הבאה]" (מסכת ביצה דף טז). אנו מאמינים כי בראש השנה תשע"ג נקבע בדיון כמה ירוויח כל אחד מאיתנו השנה, כמה הוצאות תהיינה לו, ובאיזו מידה של רווחה כלכלית יתנהלו חייו. אנו מאמינים גם כי גזרה זו עתידה לבוא לידי מימוש בכל מקרה, לא העמל והיזע בעבודה מאומצת ירבו את הרווחים, ולא הזדמנות עסקית זו או אחרת תביא לשגשוג העסק. כך גם בעניינים אחרים – לא הערוד [- נחש ארסי] ממית, אלא החטא ממית" (מסכת ברכות דף לג), ואדם נהרג בתאונת דרכים בגלל שממש באותו רגע הגיעה קצבת חייו לקיצה ולא בגלל אי זהירותו של הנהג.
מאידך, מוטלת על אדם החובה להיות שותף פעיל במערכת החיים הטבעית שעל הארץ; לעמול לפרנסתו – "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג,יט), להישמר מסכנות וממחלות – "הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים [כי בידו הדבר תלוי להשמר מן הצנה – פירוש רשב"ם שם] "(מסכת בבא בתרא דף קמד), ועוד. חובה זו מוכרת בשם "חובת ההשתדלות". מכוחו של חיוב זה אין אנו רשאים לפטור את עצמנו מלעשות את כל הנדרש לקיומנו על פי התפיסה ההגיונית של העולם כפי שהוא נראה כמתנהל לעינינו. בעולם בו, למראית עין, כל אדם מתקיים מהמשכורת שקיבל תמורת עבודתו, ומחלות מרפאים בתרופות שניטלות לאחר בדיקת רופא מומחה, אנו חייבים לעבוד די הצורך לפרנסתנו, ולדרוש ברופאים בעת מחלה.
מן האמור עד כה מתקבלת תמונה של שתי מערכות המתקיימות זו לצד זו, זו בהכרה ואמונת הלב וזו באופן מעשי בחיי היומיום, מתוך התעלמות והדחקה של הסתירה שביניהן. אין זה נכון.
חובת ההשתדלות מטילה עלינו את הצורך לחיות על פי המציאות, ולעשות כל מה שנדרש לקיומנו במסגרת מציאות חיינו. אך, מה היא המציאות? אנו יודעים, מאמינים ומרגישים כי "המציאות האמיתית" היא שבורא העולם מנהל את עולמו כראות עיניו ובלי להזדקק לעזרתו או מעשיו של מי מאיתנו. "מצג המציאות" בו בחר הקדוש ברוך הוא – בורא העולם – לרקום את מסכת חיינו, מציג עולם בו החזק, המוכשר והעמֵל מצליחים וללא השתדלות מעשית מרובה לא נגיע לכלום. מציאות החיים היא – המציאות כפי שהיא נתפסת בעיניו של כל אחד מאיתנו. אנשים רבים מאמינים כי בורא העולם מנהיג את עולמו, אך את מערכת חייהם בנויה מתוך תפיסת מציאות בה אין לאמונה זו חלק. המביט סביבו על דרכו של עולם מגיע למסקנה שהחריצות היא אם ההצלחה, אדם כזה מצווה לפעול ככל הנצרך במסגרת תפיסת העולם שלו ומתוך הפעלת היגיון בריא ושכל ישר, זו היא חובת ההשתדלות המוטלת עליו.
שים לב! גם אדם זה חייב לקבוע בליבו את האמונה כי כל פעולותיו הם רק פירעון חוב לתפקידו במערכת החיים של העולם, אך האמת היא שאין בין חריצותו ועמלו ובין הצלחותיו כל קשר. כל אחד חייב להאמין בבהירות וברירות מוחלטים כי רק רצון בורא העולם יביא הצלחה לאדם בכל עניין שהוא, ולא שום דבר אחר. למרות זאת הוא חייב לעמול ולהתייגע לפרנסתו, משום שבמסגרת תפיסת המציאות שלו נחשבת בעיניו התעלמות מצרכיו והסתמכות על ישועת הבורא, כאיבוד כל תקווה להצלחה. אם יתרשל וימתין בשילוב ידיים לישועה לא יהא זה מתוך ביטחון בבורא, שהרי המציאות הנראית לעיניו אינה מורכבת ממעשי ניסים כאלו, רפיון ידיו הוא בוודאי תוצאה של עצלות סמויה או חוסר אחריות אותם הוא מנסה לעטוף באצטלה של ביטחון בבורא. זלזול או חוסר אחריות הם חטא, חטא חמור כל כך שדי בו כדי להעניש את החוטא בו באיבוד אותם הצלחות שיועדו לו בגזרת שמים, ואולי גם יותר מזה.
לעומת זאת יהודי החדור באמונה עמוקה בהשגחת בורא העולם על ברואיו, חי ומרגיש בכל עת את "יד השם" המנחה ומובילה אותו בכל עניין ותופס את מציאות העולם בצורה שונה לגמרי. אם תשאל אותו, הרי הוא חי בעולם שבו "הגזרה אמת והחריצות שקר" (לשון הרמב"ן בפירושו לתורה בראשית לז,טו). בכל אשר יביט יראה בבירור כיצד כל ניסיונות ההשתדלות והעמל לא תורמים כלל להשגת הצלחה כלכלית או אישית. אדם זה מביט בתימהון על רעיו המתחרים זה בזה בתפוקת העבודה שלהם, כעל ילדים השקועים במשחקם. כאשר יהודי כזה אינו משקיע כל מאמץ בהשתדלות מעשית לפרנסתו, למשל, אין זה משום שהוא מתעצל או מתרפה במלאכתו, אלא משום שהוא מעדיף להשקיע מאמץ מרוכז באפיקים הגיוניים יותר, המסוגלים הרבה יותר להועיל לו גם בהשגת רווחה כלכלית. הכוונה היא, כמובן, לתפילה לבורא העולם והתרכזות במילוי מצוותיו בשלמות. לגביו, התפילה היא הקיום המלא והמוצלח ביותר של חובת ההשתדלות שלו, ולא רק של מצוות הביטחון.
הצגתי כאן שתי קצוות של הסקאלה האנושית, כל אחד מאיתנו נמצא אי שם בין שני התיאורים הנ"ל. מורכבותה של הנפש מאפשרת לנו גם להכיל פיצולים רבים יותר, כך שבענייני פרנסה, למשל, נחוש בכל מאודנו כי הכול תלוי בגזירת שמים בלבד, אבל כשיגיע מצב בו נזדקק לרופא ח"ו "נהפוך את העולם" בהשתדלות בלי גבול להשגת המומחה הגדול ביותר וכו'. באותה מידה יתכן שבעת מחלה נקבע נחרצות "מה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם" (לשון הרמב"ן בפירושו לתורה ויקרא כז,יא), ואם אך ידמה לנו שאי מי מנסה לפגוע בפרנסתנו נרעיש עליו שמים וארץ.
כל אחד מאיתנו חייב לבחון את מצבו בבחינה כנה ואמיתית, להגדיר לעצמו היטב באילו נקודות האמונה היא חלק מאורחות חייו ובאילו נסתרת ונעלמת היא מעיניו. לאחר מכן יוכל לקבוע בהחלטיות ברורה במה חייב הוא לפעול ככל יכולתו בדרכי הטבע ומתוך חשבונות רציונאליים, ובד בבד להזכיר לעצמו שלא ההשתדלות הזאת תביא לו הצלחה. לאחר התבוננות נדע גם באלו תחומים חדרה האמונה די הצורך למודעות שלנו, כך שאנו באמת מרגישים שכל השתדלות מיותרת. בנקודות אלו נוכל לפטור את עצמנו מהעיסוק בהשתדלות הטבעית חסרת התועלת, ונוכל לרכז כוחות נפש וגוף בהשתדלות האמיתית – קיום התורה והמצוות בשלמות, התקרבות ודבקות בבורא העולם.
בהצלחה!!
מקורות:
ספר חובת הלבבות שער הביטחון, בעיקר בפרק רביעי ובפרק חמישי; ספר מסילת ישרים בסוף פרק ט'; ספר חזון איש על ענייני אמונה ובטחון פרק ב'.
