אני גבאי של מניין תפילה (במקלט של בניין שיש בו מעין שטיבלך, אבל זה לא בית כנסת מסודר עם רב וכו') וקיבלתי לא מעט פניות ממתפללים על גבאי צדקה שאוספים מעות בזמן התפילה. ידוע שיש עניין ליתן צדקה בזמן אמירת 'ויברך דוד', אולם אותם גבאי צדקה מגיעים בכל קטעי התפילה והמתפללים מתלוננים שהאיסוף הזה מפריע להם. התלבטתי האם לתלות מודעה האוסרת על הגבאים לאסוף צדקה בזמן התפילה, השאלה היא האם הדבר מותר הלכתית?
תשובה:
את התשובה לשאלה יש לחלק לשלשה נידונים: א. האם מותר וראוי לתת צדקה באמצע התפילה? ב. האם מותר וראוי למתרים לצדקה לפנות למי שמתפלל, כדי להתרימו, אף שע"י כך הוא מפריע לתפילתו? ג. האם יש סמכות לגבאי בית הכנסת לסלק מתחומי בית הכנסת מתרימים לצדקה?
לשאלה הראשונה, לא מצינו איסור להפסיק בעשיית מעשה באמצע פסוקי דזמרה או אפילו באמצע ברכות קריאת שמע, כל זמן שהדבר אינו כרוך בדיבור. יש מפוסקי דורנו המורים, שלא לתת צדקה כשקוראים פרשה ראשונה של קריאת שמע, משום שבפרשה זו אסור לרמוז אפילו לדבר מצוה (שו"ע או"ח סי' ס"ז סעי' ו' ומג"א שם ס"ק ט'), והפסקה לנתינת הצדקה נחשבת כרמיזה.
מרן החזון איש זי"ע כשעבר גבאי הצדקה המפורסם – רבי דוד לייב שוורץ זצ"ל (שהיום, ט"ז בכסלו הוא יום השנה להסתלקותו) לאסוף צדקה כדרכו, והחזון איש אחז בפרשה ראשונה של קריאת שמע, לא הגיב. אך בפעם אחרת, כשאחז החזון איש כבר בפרשה שנייה, רמז לו לקחת מהארנק שהיה מונח לפניו (ספר "בחוזק יד" עמ' 203).
עם זאת, כיון שהעוסק בתפילה נחשב עוסק במצוה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה (סוכה, כ"ה ע"א, ואפילו אם עוסק במצוה דרבנן, פטור ממצות צדקה דאורייתא, ראה במראי המקומות שבאוצר מפרשי התלמוד סוכה כרך א' עמ' תתיח הערה 19) אין חובה לתת צדקה באמצע התפילה, לכן אם האוספים לצדקה מפריעים למתפלל, מותר לו מן הדין להתעלם מהם, ואין הוא חייב להפסיק מתפילתו כדי לתת צדקה.
ומכאן התשובה לשאלה השנייה, אין ראוי לאוספי הצדקה להפריע למי ששקוע בתפילתו, כיון שהוא עוסק במצוה, ובשבחו של מקום, ואם כי כוונתם אולי רצויה, אך במקרים רבים מעשיהם אינם רצויים, ודי לחכימא.
ולשאלה השלישית: לגבאי בית הכנסת יש בהחלט זכות לקבוע את סדרי בית הכנסת, ובכלל זה למנוע כניסת אוספי צדקה, אם הדבר נעשה לתועלת המתפללים. אך לענ"ד אין זו צורת ההנהגה הנכונה והראוייה. וכבר כתב הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק י' ה"א וה"ב): "חייבין אנו להזהר במצות צדקה, יותר מכל מצות עשה. שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו. שנאמר – כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה. ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת, אלא בצדקה, שנאמר – בצדקה תכונני. ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר – ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה, שנאמר – והיה מעשה הצדקה שלום… וכל ישראל והנלוה עליהם, כאחים הם, שנאמר – בנים אתם לה' אלקיכם. ואם לא ירחם האח על האח, מי ירחם עליו. ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן, הלגויים ששונאין אותן ורודפים אחריהן?! הא אין עיניהן תלויות, אלא לאחיהן".
