אני שוכר דירה לתקופה של כמה שנים. לצערי, אני נזקק לצאת לצאת לשהות ארוכה בחו"ל, וחשבתי להשכיר את הדירה לתקופה של כמה חודשים. האם הדבר אפשרי מבחינה הלכתית, והאם החוזה שנחתם עמי הופך אותי לבעל הבית של הדירה לתקופה המדוברת.
תשובה:
את התשובה לשאלה זו למד הרמב"ם (הלכות שכירות פרק ה' ה"ד) מדברי הגמרא (בבא מציעא דף ע"ט ע"ב): "תנו רבנן, השוכר את הספינה, ופרקה לה בחצי הדרך, נותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו עליו אלא תרעומת. היכי דמי, אילימא דקא משכח לאגורה [כלומר, אם בעל הספינה יכול למצוא שוכר אחר], אמאי אית ליה תרעומת [למה יש לו תרעומת, הרי יקבל את שכרו מן השוכר השני]. ואי דלא קא משכח לאגורה [ואם אינו מוצא שוכר אחר], כוליה אגרה בעי שלומי [צריך השוכר לשלם עבור כל הדרך, ולא רק עבור חציה]. לעולם דקא משכח לאגורה… מאי תרעומת, משום שינוי דעתא".
מפרש הרמב"ם (שם ה"ד): "השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך, נותן לו שכר כל הדרך. ואם מצא השוכר, מי שישכיר אותה לו עד המקום שפסק – שוכר, ויש לבעל הספינה עליו תרעומת… שגרם לו לסבול דעת איש אחר, שעדיין לא הורגל בו, וכן כל כיוצא בזה".
לאור דברים אלו ממשיך הרמב"ם וכותב (שם הלכה ה'): "מכאן אני אומר, שהמשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב, ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר עד סוף זמנו, משכיר לאחרים, אם יש בני בית כמנין בני ביתו. אבל אם היו ארבעה, לא ישכור לחמשה. שלא אמרו חכמים – אין השוכר רשאי להשכיר, אלא מטלטלין, שהרי אומר לו – אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר. אבל בקרקע או בספינה, שהרי בעלה עמה, אין אומר כן. וכן אני אומר – אם אמר לו בעל הבית לשוכר – למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים, אם לא תרצה לעמוד בו, צא, הניחו, ואתה פטור משכירתו, אינו יכול להשכירו לאחר. שזה ב – "אל תמנע טוב מבעליו", עד שאתה משכירו לאחר, תניח לזה ביתו".
הרמב"ם אינו מבאר, מהו החילוק שבין השכרת ספינה לאחר, שיש לבעליה זכות לתרעומת על כך, לבין השכרת בית לאחר, שאין בה תרעומת. הדברים מתבארים במגיד משנה שם: "לא אמרו שיש לו תרעומת, אלא בספינה, מפני שיש לו לבעל הספינה לדור עם השוכר ולסבול דעתו, אבל בבית אפילו תרעומת אין לו, ונכון הוא בטעמו".
הרמב"ם שם ממשיך וכותב: "ויש מי שהורה, שאינו יכול להשכירו לאחר כלל, ויתן שכרו עד סוף זמנו, ולא יראה לי שדין זה אמת". ואף שהראב"ד בהשגותיו לרמב"ם מצדיק את דבריהם של החולקים וכותב: "יש בדורינו אומרים כן, שיש בני אדם שמחריבים הבית בדירתם", נפסק להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט סי' שט"ז סעי' א') כהרמב"ם.
ומכל מקום כתב בערוך השלחן (שם סעיף ב'): "בזה ודאי גם הרמב"ם מודה, שאם ידוע שזה האיש שרצונו להשכירו, הוא מחריב דירות, או שהוא אלם או בעל מריבות, או אינו מתנהג בנקיות וכיוצא בזה, ודאי שהמשכיר מוחה בו מלהשכיר לזה. אמנם המשכיר אינו נאמן לומר שהוא כן, בלא ראיה משכני האיש הזה. וכן לשונא של המשכיר, אינו יכול להשכירו".
בדרך כלל, בחוזי השכירות שבזמננו מתנים במפורש שלא ישכיר השוכר את הבית לאחרים.
וכל תנאי שבממון – קיים.
לפי הערה שהעירו כאן האם מותר לי לתת את הבית שלי לשבת לחברים כי אני נוסע להורים שלי?
אסור להעביר את הדירה לאחרים, אם יש תנאי בחוזה שלא להשכיר את הדירה לאחרים. וה"ה שלא לתת לאחרים. וכן אם השוכר קיבל דירה מרוהטת אסור לו לתת לאחרים.
השאר תגובה