מה שנהגו בכמה ק"ק לא לומר ויהי נועם במוצאי שבת אם חל יו"ט בשבוע זה, האם הוא הדין במוצאי שבת חזון ובמוצאי שבת זכור, ומה הטעם והמקורות. תודה
תשובה:
שלום רב.
במוצאי שבת חזון ובמוצאי שבת זכור אומרים ויהי נועם כיון שאין זה יום שאסור בעשיית מלאכה מדין הגמרא, הטעם שאין אומרים 'ויהי נועם' במוצאי שבת שחל יום טוב באחד מימי החול שבו הוא מפני שאין שייך לומר על שבוע זה 'ומעשה ידינו כוננה עלינו' שיש יום אחד בשבוע זה שלא נוכל לעשות בו מעשה ידינו. טעם זה לא שייך בשבוע שחל בו תשעה באב או פורים.
אמנם מנהג הספרדים לומר 'ויהי נועם' גם כאשר חל יום טוב באמצע השבוע.
מקורות:
רמ"א סי' רצ"ה סעיף א'. ובסידור היעב"ץ הוסיף על דברי הרמ"א וזה לשונו: אך עדיין צריך תבלין דששת ימי המעשה היכן רמיזי ומה הפסד לאומרו עבור כמה ימי מעשה, אלא עיקר הטעם משום שכשימות החול מוטלים בין שני קדושות יש בהם כדי להציל ולהגן מן הנזק וההפסד ואם יאמר אותו אז יהיה נראה כפוגם בכבוד הקדושה הנוספת שיש בשבוע זה באמצעה' ע"כ.
ואם מוצאי שבת חזון הוא גם תשעה באב, מה הדין לגבי אמירת "ויהי נועם" בתפילת ערבית?
וכן לגבי פורים שחל ביום ראשון, מה הדין לגבי אמירת "ויהי נועם" בתפילת ערבית?
לא אומרים ראה סי' תקנט סעי' ב.
בפורים אומרים, ראה סי' תרצג.
השאר תגובה