שלום לכבוד הרב.
הגמרא במסכת ברכות דף יג: אומרת שיש להאריך בד' של אחד בקריאת שמע.
ראיתי שיש הבדל בין מנהג הספרדים למנהג האשכנזים.
הספרדים מאריכים בקול את סוף האות ד' (כזה: ד……….)
בעוד האשכנזים חותכים בקול את סוף האות ד' ( כזה: ד.)
אם כך מה פשט הגמרא.
תודה וכל טוב.
תשובה:
שלום רב.
יש בדבר זה כמה דעות בפוסקים, בשולחן ערוך סא,ו פסק שצריך להאריך בשניהם, והמגן אברהם כתב שצריך להאריך בחי"ת כשיעור שליש, ובדל"ת כשיעור ב' שלישים. אמנם מכיון שבביטוי הדלי"ת הנהוג ביננו כיום אם מאריכים זה משבש את הקריאה שנראה כאילו הדלי"ת נקודה בשוו"א, כתבו הפוסקים שאין כוונת הגמרא שצריך להאריך בהגיית הדלי"ת אלא להאריך במחשבתו בעת אמירת הדלי"ת ולאחריה. אמנם התימנים יודעים להאריך בדלי"ת באופן שאין זה משבש את הגייתה וכך נוהגים.
מקורות:
שולחן ערוך הרב סא,ז, מנחת שלמה ב,ד ס"ק י"ד וכן בארחות רבינו ח"א סי' נג,ד.
יסלחו לי כבוד תורתם ,אבל כאחד שמשתדל ללמוד וללמד דיקדוק בלשון הקודש ,אוכל להגיד שיש לכל אות דגושה צליל שונה מאות רפויה .מה שידוע הוא כף דגושה וכף רפויה. כל השאר הציבור לא מתייחס ,כבן העדה התימנית אכן יש הבדל בין תיו דגושה לבין רפויה .ויש הבדל בין טית לתיו , תוכלו לראות ולשמוע אדם נדיר בשם חיים סלמן , הוא בבלי מקורי ששימר את לשון הקודש .
השאר תגובה