מצוה נמשכת

רבני בית ההוראה
י"ז תשרי ה'תש"פ

שאלה:

מהיא ההגדרה למצווה מתמשכת ? האם יש הגדרה במקורות של הפוסקים והיכן?

תשובה:

תפילין כל זמן שהם על האדם הוא מקיים מצוה, ולכן גם אם לא בירך עליהם מתחילה הוא מברך כל זמן שהן עליו, ראה סי’ נט ועוד, וכן בציצית. תפרט יותר למה אתה חותר וננסה לסייע יותר מדוייק.

מועדים לשמחה

2 תגובות

    מ:

    לא התכוונתי לקבל דוגמאות , אלא הגדרה או כלל.
    שאלתי נובעת מכך שה”כף החיים ” אומר בסימן תקפ”ה שאדם שלא שמע הברכות של תקיעת השופר, אם שמע שלושים קולות אינו מברך למרות שיש עוד שבעים לפניו, האם זו לא מצווה מתמשכת ?

    רבני בית הוראה:

    לא. יש הבדל גדול. בתפילין וציצית הכל מעשה אחד ובכל רגע האדם מחוייב באותה דרגת חיוב, כאן, אחרי ששמע שלושים קולות ראשונים הוא כבר יצא ידי חובת המצוה ועתה הוא רק מקיים את ההידור שבה לתקוע מאה קולות. החידוש המעניין ולו רמזתי בתחילת דברי, שהתוס’ בסוכה מביאים שאדם שיצא ידי לולב יכול עוד לברך כל עוד לא עשה את נענועי ההלל כיון שהיא מצוה נמשכת, ולכאורה גם שם כבר קיים את חובתו ונענועי ההלל הם הידור בלבד, ולמיטב זכרוני הכף החיים עוסק בכך [הובא כאן בתשובה שכתבנו בערב ראש השנה ועכשיו לא פתחתי] והחילוק ברור, ששם זה מעשה אחד, הוא לא הניח מידו את הלולב, אבל בשופר כל תקיעה היא מעשה נפרד, וברגע שגמרת את מעשה המצוה ועזבת, על ההידור לבד לא מברכים. ואגב, על פי רעיון דומה דן הגר”מ שטרנבוך בתשובותיו לומר, שאף שיש הידור ליטול לולב בסוכה, עדיף למצוא סוכה לפני ההלל ולא לפני התפילה, כי אם הוא וטל לפני ההללל בסוכה ולא מני מידו את הלולב, כל נענונעי ההלל הם בכלל המצוה עצמה כיון שהכל מעשה אחד, אבל אם הוא נוטל לפני התפילה ומניח כבר פסקה מצותו וכאן יש לשוב ולדון מה עדיף נטילת לולב בסוכה או מצוה נמשכת ארוכה. עוד הרבה יש להאריך בזה בביאור דברי התוס’ בפסחים קו לגבי תקיעת שופר ודו”ק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *