שאלה:
יצא לי ללמוד מסכת שבת בדף קכז ב', מדובר שם על "לדון לכך זכות", ויש שם מקרים שתלמידים ראו את רבותיהם הצדיקים שממש התקרבו לנשים בצורה מאד מחשידה – שאני מתאר לעצמי שאם כיום רב היה עושה את זה היו צועקים שחייבים להתרחק ממנו – ובכל זאת דנו לכף זכות שזה מותר ולא היה חטא, ואח"כ אותם צדיקים אמרו שכך האמת. ומוכח משם שצריך לדון לכף זכות… ויותר מזה, גם אם תלמיד חכם חוטא כתוב "אל תהרהר אחריו ביום כי הוא בוודאי עשה תשובה". אז השאלה היא: איך אדם ידע לאיזה צדיק להתקרב ומי הוא צדיק אמיתי ומתי להתרחק? תודה! זה חשוב מאד במיוחד לחוזר בתשובה כמוני
תשובה:
שלום וברכה
השאלה שלך היא מאוד חשובה! ברור הדבר שאין להשוות את המציאות שלנו היום למה שהובא בגמרא לגבי אותם אמוראים. אין לנו שמץ של מושג אודות שגב קדושתם של האמוראים, ואין לנו מושג אודות רוחב בינתם של תלמידיהם הקטנים ביותר, ולכן מתאים היה בזמנם לדון לכף הזכות עד הקצה, משום שהכלל בענין זה של לדון לכף זכות, הוא שהולכים לפי השכל, והשכל אומר שכאשר אדם כה קדוש עושה מעשה כה חורג ממציאותו, הגיוני בהחלט שלא ראינו את כל צדדי המעשה. בזמנינו שאנחנו כל כך רחוקים, וגם מי שנחשב בזמנינו גדול בתורה ומנהיג קהילה, הוא רחוק עד מאוד מגדולי הדורות הקודמים, ואין לו שום יחס ותפיסה בגדולי הראשונים, ומי מדבר על אמוראים… לכן כל מי שנראה אצלו חריגה כל שהיא בפרט בעניני צניעות וקדושה, יש לברוח ממנו כמו מאש! דוקא בעלי תשובה הם שנפלו ברשת הזו, מתוך תמימות התקרבו לאנשים בעלי כריזמה הנראים כרבנים או יותר גרוע כ"מקובלים", ותוכם רע ונשמתם רקובה, והם מנצלים את מתקרביהם לשלוט בחייהם ולעשות מעשים שלא יעשו. זו תופעה שולית לגמרי וכמעט אינה קיימת, אבל כאשר נתקלים בה יש להתרחק לגמרי ולא לקבל שום תירוץ! יש להתקרב רק לתלמידי חכמים המקובלים על כלל ציבור בני התורה, ונוהגים באופן נורמלי בלי מיסטיקה ובלי גילגול עיניים, רק לימוד תורה בשקידה תפילות ביראת שמים טהורה, ולא לוקחים כסף על ברכות ולא מגבשים סביבם כתות מאמינים… חלילה לדון אנשים כאלו לכף זכות!
בשורות טובות.
מקורות:
