שוכר שרוצה להשכיר את הדירה לאחרים ללא דעת הבעלים

שאלה:

מה הדין של מי ששכר דירה מחבירו והמשכיר אמר לו מפורש אני לא מרשה לך להשכיר אותה לאף אחד האם מותר לשוכר לעבור על דבריו של בעה"ב או לא?
הצדדים להתיר כי יש הלכה (שו"ע חו"מ שט"ז) בשכירות של קרקע שהשוכר רשאי להשכיר (אלא אם זה בני בית מרובים שזה מחלוקת) והטעם הוא כי בכל מטלטלין אסור להשכיר כי הוא לא נאמן לו בשבועה אבל כיון שאין שבועה בקרקעות מותר, ולגבי הדר בחצר חבירו שלא מדעתו כתבו תוס' שאפילו למ"ד שאומר שכופין על מדת סדום אם הוא אומר מפורש שהוא לא מרשה להכנס לבית הוא יכול כי הוא יכול להחליט שזה חצר דקימא לאגרא וכאן כיון שהוא לא יכול להשכיר את הדירה למישהוא אחר כי היא כבר מושכרת מותר לשוכר לעבור על דבריו כי זאת מדת סדום
ואם הדין הוא שאסור לו לעבור על דבריו מה הדין אם הוא עבר כבר למי מגיע הכסף של השכירות האם לשוכר והוא רק עבר איסור על מה שהוא עבר על דבריו של בעה"ב או כיון שהדירה היא לא שלו לענין הזה אלא רק לגור שם זה כמו השוכר בית מראובן ונמצא של שמעון שאם היא קימא לאגרא מעלה שכר לבעלים, או שמי ששכר את הדירה מהשוכר הוא לא צריך לשלם כלל כי זה כמו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו (כי הוא לא ידע שבעה"ב לא מרשה) וזה גם לא נקרא חצר דקימא לאגרא כי הוא לא יכול לקבל עליה עוד כסף, ולשוכר לא מגיע כי הקרקע היא לא שלו?

תשובה:

שלום וברכה,

שוכר ששכר מטלטלים אסור לו להשכירם לאחרים. אמנם שוכר דירה מותר לו להשכיר את הדירה לאחרים, אם אותם אחרים הם לא יותר נפשות ממנו. ואם לאותו אחר שרוצה להשכיר לו יש יותר נפשות – אסור. [ואיני יודע במחלוקת, השו"ע אוסר]. והסיבה שבקרקע מותר כשאין בני ביתו מרובים, משום שבקרקע לא שייך שיבריח את הקרקע, וגם רואים את הקלקולים.

אם כתוב בחוזה שהשוכר לא ישכיר את הדירה לאחר, אסור לשוכר להשכיר את הדירה, ללא כל הוראת היתר. ולא שייך בזה כופים על מדת סדום, כיון שמתנה כך בחוזה מראש.

שוכר שעבר על התנאי הכתוב בחוזה והשכיר לאחר, או שהשכיר לבני בית מרובים, תוספת השכירות שייך למשכיר. למשל: שוכר שמשלם 3,000 עבור דירה, והשכיר לאחרים ב4,000, והיה אסור לו להשכיר לאחרים התוספת של 1,000 ש"ח שייך למשכיר.

בהצלחה.

מקורות:

ראה שו"ע סימן שטז ס"א ובסמ"ע.

ואם עבר והשכיר התוספת של המשכיר כמבואר ברמ"א סימן שסג סעיף י.