הוצאת ספרים מארץ ישראל לחו"ל

שאלה:

לכבוד הרבנים שלום רב. מה פירוש ההלכה בירושלמי סנהדרין (פרק ג' הלכה ט') שספרים שזכתה בהם ארץ ישראל אסור להוציאם לחו"ל ואלה שנכתבו על מנת להוציאם לחו"ל מותר להוציאם והאם הלכה זו נוהגת גם היום?

תשובה:

שלום וברכה

אכן, בירושלמי פ’ זה בורר ה”ט איתא: כתב רבי לעזר, לירתוהי ספרים שזכת בהן א”י אין מוציאין אותם חו”ל. רבי ניסי בשם רבי לעזר, אם כתב ע”מ להוציא – מוציא. ע”כ.

והיינו, שמשום ישוב א”י אסרו להוציא ממנה ספרים לחו”ל שמא יחסרו בא”י ונמצא חסרון בישובה.

ובס’ הלכות קטנות סי’ קפז מסופק האם הלכה זו נאמרה דוקא בספרי תורה או שמא בכל ספרי הקודש, ומצדד שם לחלק דכל ספרי הגמרות והמדרשים שדינם כספר תורה לענין מצות כתיבת ספר תורה כמבואר ביו”ד סי’ רע הם בכלל האיסור, אבל ספרי המפרשים אינם בכלל ומותר להוציאם לחו”ל.[1]

ויש לדון מפני מה לא חששו לאיסור זה ונהגו הכל להוציא ספרים מן הארץ לחו”ל באין פוצה פה. אכן, כבר עמד בשאלה זו בשו”ת חיים שאלח”ב סי’ לח אות צה, וכתב, שאיסור זה היה נוהג רק בזמן כתיבת הש”ס ירושלמי שלא היו הספרים מצויים לכל ואם היו מוציאים ספרים מן הארץ לחו”ל היתה הארץ שוממה, אבל כיו שספרים מצויים אין לחוש.

הגרי”א הלוי הרצוג בתשובותיו (היכל יצחק או”ח סי’ כה) כתב בשם הרידב”ז (בית הרידב”ז סי’ מ), שדברי הירושלמי אינם הלכה פסוקה שכן לא הובאו הדברים בספרי הרמב”ם ושו”ע ואף הירושלמי הביא זאת כמנהג בעלמא.

אכן בס’ פאת השולחן סי’ ב סעי’ כג הביא הלכה זו בשם העיטור שנקט כן לדינא, ומ”מ מסקנת הגריא”ה שם דסמכינן להקל כיום דשכיחי ספרים, ומ”מ טוב להתנות בשעת הכתיבה שדעתו להוציא לחו”ל. ונראה שבספרי הדפוס שמדפיסים מעקרא אלפים רבים כדי להפיצם בכל אתר ואתר נחשב הדבר כהתנייה מפורשת ומותר להוציאם לחו”ל בשופי.

[1] המגיה שם ציין שבירושלים היתה תקנה קדומה שלא להוציא ספרים כלל גם לא לשאר חלקי א”י, ואפי’ ספרי המפרשים!