שאלה:
אדם נותן צ'קים למי שנותן לו מזומן אחרי שבוע, הנותן חוסך לעצמו עמלת פריטה, והמקבל משלמה, מדובר באופן שלא מתנים שחייב לתת מזומן אלא יכול גם להביא צ'קים אחרי שבוע כדי שלא יהיה בעיה של ריבית, האם אין בעיה מצד העלות של החלפת הצ'קים?
[האם באמת אסור להתנות שיביא מזומן אחרי שבוע?]
תשובה:
אדם המלווה בשיק המשוך על חשבונו. וזכות הללוה להחזיר מזומן או שיק רשאי הלווה לשלם מזומן. ואף שאם היה המלווה רוצה לפרוט את השיק שלו היה צריך לשלם עמלה לבנק עבור הפריטה, עמלה זו אינה רבית. מפני ששווי השיק הוא מחיר מלא של הסכום שנתן לו שהרי יכולים לקנות עם השיק בכל מקום מקום במחיר המלא של השיק נמצא שהלווה ללווה את כל הסכום שהחזיר לו. ומה שהלווה משלם מזומן אין מוסיף בתשלום על הסכום שלוה.[1] ואף אם היה ללווה הוצאות של עמלה להשיג מזומן לא שילם יותר למלווה. אלא הם הוצאות של הלווה ואינם תשלום על ההלוואה שהרי רשאי הלוה לשלם למלווה בשיק. [2]
וכן אם המלווה מלווה בשיק במטבע זר המשוך על חשבון המלווה [3] ומתנה שיוכל הלווה לפרוע במזומן או בשיק מותר ללווה לפרוע מזומן. וכן צריך להקפיד אם לווה מטבע זר שיהיה לו לפחות מטבע אחת מאותה מדינה כגון אם לווה דולרים שיהיה ללווה דולר אחד ברשותו מזומן.
אולם אם תנאי ההלוואה שיכול לפרוע רק במזומן אסור להתנות כן, שהוא איסור רבית. מפני ששיק של מטבע זר בארץ אחרת מוגדר כשווי למוכרו בשוק, והשיק שווה פחות מחמת העמלה של פריטת השיקים, נמצא שבעל השיק נותן ללווה שיק שאינו שווה את סכומו במזומן והלווה מחזיר לו מזומן כסכום הרשום בשיק שהוא יותר ממה שקיבל ועל כן הוא ריבית.
אולם אם נתן לו שיק במטבע זר והתנה שיוכל להחזיר שיק או מזומן יכול להחזיר מזומן [4] כיון שפורע את חוב השיק על ידי מזומן והלווה פורע מחמת נוחותו ואינו מוסיף תשלום מחמת ההלוואה.
[1] ועי' חוט השני הלכות רבית פרק שישה עשר הערה א' שיק הוא הוראה לבנק ואינו כנתינת כסף והרי כהלוה כסף מזומן אלא שאמר ללווה לך קח את הכסף ממקום פלוני.
[2] ואין להלות בשיק ולהתנות שיחזיר לו מזומן אם הלווה פורט לו את השיק למזומן מחמת הטובה שהלווה לו ואסור לעשות טובות נוספות מחמת שהלווה לו. וכמו שמבואר ביו"ד סימן קס' סעיפים יא' יב' וז"ל אם לא היה רגיל להקדים לו שלום, אסור להקדים לו. ובסעיף יב לא יאמר לו הודיעני אם בא איש פלוני ממקום פלוני. הגה: וכן שאר רבית דברים בעלמא, אסור. (טור). ואפילו לטובת הנאה בעלמא, כמו שיתבאר בסוף הסימן. אסור לקדש אשה בהנאת מלווה, כגון שהיא חייבת לו ומרוויח לה הזמן כדי שתתקדש לו (גמרא פ"ק דקדושין).
[3] ברית יהודה עיקרי הדינים פרק יב' הערות יא' יב' כיון שמטבע זר דינו כפירות שאין המטבע יוצא בהוצאה במדינה זו ועל כן שווה המטבע פחות מהסכום שכתוב בשטר וכשמחזיר מזומן מחזיר יותר ממה שקיבל.
[4] ברית יהודה שם. שאין כאן לא נשך ולא תרבית שהרי יצא מחשבון נותן השיק במדינתו כל הסכום ולא התרבה ממונו, ואין כאן נשך שהרי יכל הלווה לפרוע בשיק.
הרבנים המשיבים : ר' אשר דזימיטרובסקי, הרב אברהם בוטרמן ור' גבריאל לומברד
