כהמשך מעשרת הדיברות של פרשת יתרו, פרטי ההלכות של פרשת משפטים מתמקדים, בין היתר, בדין האזרחי של התורה. במאמר הנוכחי נעיין בשאלה שכיחה ביחס לדיני הנזיקין, לאור שאלה שקיבלנו לאחר באתר "דין".
תוך כדי נהיגה ברכב ה"מאזדה" שלו השמור היטב, עצב ראובן עצירה סטנדרטית ברמזור אדום. למרבית הצער, לאחר כמה רגעים הוא הרגיש חבטה, והתברר ששמעון, שנסע ברכב שמאחור, לא עצר בזמן ונכנס בו מאחור.
ראובן יצא מרכבו ללא נזק, אך הרכב בהחלט ניזוק. לאחר שהתברר לו שלשמעון ביטוח צד ג' כמקובל, ציפה ראובן שהתיקון יוסדר על-ידי מוסך מורשה, כאשר חברת הביטוח תישא בעלות. להפתעתו, הוא קיבל למחרת טלפון משמעון, שביקש מראשון שלא יפנה הביטוח (שאינה נוהגת לפי דין תורה), אלא העניין יוסדר לפי דין תורה.
לפי ההלכה, טען שמעון שהוא זכאי לתקן את הרכב במוסך לפי בחירתו האישית, ולא במוסך הרשמי של מאזדה שם נהג ראובן לבצע את כל התיקונים לרכב. בנוסף, הוא טען שייתכן שאין עליו חיוב תשלום בכלל, שכן הרכב רק "שייט" קדימה מעצמו (מדובר ברכב אוטומטי). כיון שלא היה כאן מעשה פעיל מצד האדם, טען שמעון שיש לפטור אותו מתשלומי נזקין.
איך אפוא ראוי להגדיר נזקי רכב על-פי התורה? האם דין תורה מכיר בחובת תשלום על תיקון, ואיך חובה זו מיתרגמת למספרים? האם הפשיעה או העדר הפשיעה של ראובן משנה את המצב? ומה באשר למעורבות של חברת הביטוח? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.
הגדרת נזקי רכב
השאלה הראשונה שעלינו לשאול היא הגדרת הנזק.
התורה מכירה ארבעה סוגים של נזק, כמבואר במשנה בתחילת בבא קמא: השור (נזקים הנגרמים על-ידי רכושו של אדם), הבור (נזקים הנגרים על-ידי בור או דבר הדומה לבור), הבער או אש (נזק הנגרם על-ידי אש), ומבעה או אדם (נזקים הנגרמים ישירות על-ידי האדם עצמו).
בבואנו לדון בדינו של רכב, אין לומר שמדובר ב"שור" (נזק שמתבצע על-ידי רכושו של אדם), כי אחד המאפיינים הבסיסיים של בעל-חי הוא שהוא אכן חי, ו"דרכו לילך ולהזיק" בלי סיוע חיצוני. אין זה נכון בנוגע לרכב, שאין לו חיות עצמאית, ותנועתו תלויה בגורם אנושי. כן, לא ניתן להגדיר רכב כ"בור", משום שנזק של בור הוא פאסיבי ביסודו, ואילו הרכב הולך ומזיק באופן פעיל.
ההכרעה בנזק של רכב היא אפוא בין אבות הנזיקין של "אדם" ושל "אש". יש הבדלים הלכתיים חשובים בין שתי אבות אלו: המצית פטור מנזקי אש במקום שהדבר הניזק הוא "טמון" (סמוי מן העין, כגון דבר הטמון בערימת שחת). בנוסף, רק בקטגוריה של "אדם" מחייבת התורה אפילו בניסות שאינן בשליטתו של המזיק, כפי שיבואר להלן (ב"ק כו, א; חו"מ שעח, א).
אדם או אש?
הסיבה שיש להגדיר את הרכב כ"אדם" היא מפני שהרכב נשלט על-ידי נהגו, ולכן יש לדמותו למקל המוחזק ביד האדם. אולם, נשאר הבדל בולט בין מקל, שכל כוחו של המקל אינו אלא כוחה של היד האוחזת בה (והוא נחשב ל"כוחו" של האדם האוחז; עי' ב"ק י, ב), לבין רכב, שכוחו אינו הרחבה של כוח האדם, גם אם הוא נשלט על-ידי האדם. כוחו של הרכב, עוצמתו ותנועתו, הם של הרכב ולא של האדם.
הסברה להגדיר את הנזק כ"אש" היא שכמו אש, הניצתת על-ידי אדם אך הולכת ומתפשטת על-ידי הרוח (ב"ק ג, ב), כך רכב הינו כוח מזיק שמאותחל בכוחות האדם, אך ממשיך להזיק "מכוחות עצמו".
אולם, הבדל בולט בין רכב לבין אש הוא שרכב נשאר תמיד תחת שליטתו של הנהג (בהנחה שהנהג יושב ברכב), ואילו אש "דרכה לילך ולהזיק", כשהיא יוצאת לגמרי משליטת המצית (ב"ק י, א). בנוסף, אש זקוקה לסיוע של הרוח כדי להתפרץ ולהתפזר, מה שאינו נכון בנוגע לרכב (ב"ק ו, א).
עם זאת, אנו מוצאים שגם חץ מוגדר כנזק של "אש" (ב"ק כב, א; חו"מ תיח, יז), וכמו כן ניתן לדמות רכב לסוג של חץ. יש לציין מנגד שהלכותיו של "אשו משום חיציו" אינן שוות לנזקי אש רגיל.
בתשובות הרא"ש (קא, ה) נשאל מה דינו של סוס, כשהשואל מעלה שלש אפשרויות: שור, אש, ואדם. הרא"ש השיב שכיון שהרוכב שולט על הסוס, נחשב הדבר כאילו הזיק בגופו, ודין הסוס כדין האדם עצמו. למרות שכוח הסוס אינו כוחו של האדם, הנזק נזקף לרוכבו. ועי' גם בחזו"א (ב"ק סימן ד, אות ח) שהקשה על דברי הרא"ש, אבל דבריו מתייחסים רק לסוס, ולכאורה לא לעניין רכב שמונע מכוחו של אדם.
כך נכון אף בנוגע לרכב, ומכאן שנזק של רכב ייחשב נזק "אדם", עם כל חומרותיו של סוג נזק זה- אין כל פטור מנזקי אדם (שלא כאש הנ"ל, שפטור בנזק של דבר טמון), ואדם חייב אפילו בנסיבות שאינן בשליטתו, כמבואר להלן.
לעניין זה יש לציין לשו"ת חבל נחלתו (ח"ב, סימן קג), שפשוט לו באדם שנרדם בנהיגה שנחשב "אדם המזיק" (וחייב אפילו באונס), וכן בשו"ת מגדל צופים (חושן משפט, סימן נד), וכן בס' משפטי תורה (ב"ק סימן כב), וכן פסק הרב שלמה זעפראני (נר יום טוב, ח"ג, עמ' 126), וכן בשו"ת שלמי צדק (עמ' קלג), וכן פסק הרב אוריאל לביא (שורת הדין ו, עמ' קפג).
נזקי אדם באונס
כפי שהוזכר לעיל, אדם חייב אפילו בנזקים שנעשה בטעות, בשוגג, או באונס. אבל מהם גבולותיה של הלכה זו? למשל, אם הנהג הנוסע קדימה מצביע עצירת חירום פתאומית (אם בהצדקה ואם שלא) – האם חייב הרכב הנכנס בו מאחור? ואם הנזק אירע מפני שלפתע נשפך שמן על הכביש מהרכב הנוסע מקדימה – האם גם בסיטואציה זו חייב הנהג על הנזק שגרם?
הרמב"ן (ב"מ פב, ב) מבין את העיקרון התלמודי ש"אדם מועד לעולם" כפשוטו: האדם תמיד חייב על נזקין הנגרמים בגינו, ולא משנה מהן הנסיבות. גם במקום שהזיק כשמעשה הנזק היה לגמרי שלא בשליטתו, עדיין יש לחייב את האדם באחריות על נזקו.
הרמב"ן מעיר בכך שחז"ל נותנים דוגמאות לחיוב נזקין כגון מי שאבן מונחת לו בחיקו, ואינו מודע לכך, וכשקם נופלת האבן ומזיקה (ב"ק כו, ב). דוגמה אחרת שמוזכרת בגמרא היא של אדם שמזיק מפני ש"רוח שאינה מצויה" מפילה אותו מהגג (ב"ק כז, א). מכאן מסיק הרמב"ן שכל אונס כלול: "הרי הזכירו סוף האונסין כלם, דרוח שאינה מצויה אפילו כאותה של אליהו במשמע … דהוא מן האונסין הגדולים שבעולם, ואין כאן מקום להאריך בזה יותר מדאי".
היוצא מן הכלל היחיד, לפי הרמב"ן, הוא אופן שהניזק הביא על עצמו את הנזק. הרמב"ן מזכיר דוגמה מדברי הירושלמי של אדם המניח את חפציו סמוך לאדם הישן, וכתוצאה מכך האדם הישן גורם להם נזק שלא מדעתו. במקרה כזה, או לעניינו באופן שראובן נוסע רברס לתוך רכבו המתקרב של שמעון. אם ראובן גורם לשמעון להזיק לו, כמובן שאין לחייב את ראובן בנזיקין.
דעת התוספות
בניגוד לדעת הרמב"ן, סוברים התוספות (ב"ק כז, ב) והרא"ש שאין אדם חייב במקרים של "אונס גמור". התוספות מפרשים שבמקום שאין לאדם כל שליטה על הנסיבות, אין לחייבו בנזיקין, כי "אונס גמור לא רבי רחמנא" (גם התוספות מציינים את דברי הירושלמי הנ"ל בעניין אדם הישן).
נחלקו הפוסקים בדעת הרמב"ם והשולחן ערוך, אם מסכימים לשיטת הרא"ש או לדעת הרמב"ן (עי' בש"ך שנח, א, שכתב בדעת הרמב"ם וה'שולחן ערוך' שחייב האדם אפילו באונס גמור). אולם הרמ"א (שעח, א) ציין לדעת התוספות והרא"ש, ובוודאי שבני אשכנז יכולים לסמוך על כך כדי להיפטר מתשלום הנזקין.
מכאן עולה שבמקרה (מסוים) של כתם שמן על הכביש, כאשר מדובר באונס שלא ניתן למנוע, יוכל הנהג הפוגע לטעון טענת פטור על-פי שיטת התוספות. מנגד, במקרה שראובן (הנהג מקדימה) עצר עצירה פתאומית, אין לפטור את שמעון מאחריות, שכן לפי חוקי התנועה היה עליו לשמור מרחק כדי להימנע מחשש לתאונה, ולא ניתן להגדיר את האירוע כ"אונס גמור".
תשלום על תיקון או פחת
לאחר ההכרעה ששמעון חייב בנזקי ראובן, עלינו לדון בכמה הוא חייב לשלם. שאלה זו אינה פשוטה כפי שהיא נראית.
בדרך כלל, שמים את תשלום הנזיקין לפי פחת השווי של העצם הניזוק (ב"ק נה, ב, כגון בשדה שנאכל ממנה תבואה: שמים את ערך השדה לפני הנזק, ומנכים את ערך השדה לאחר הנזק). אולם, במקרה של מכונית שנפגעה בתאונה, שיטה זו מקשה עלינו: אם מדובר במכה קטנה, הרי שפחת המחיר קרוב לאפס, ואילו עלות התיקון בהחלט אינה מבוטלת. כמה אפוא על המזיק לשלם?
שאלה זו נוגעת למקרים רבים של נזיקין. איך נכון לשום את הנזק של כוס קפה שנשפך על חליפה? הפחת בערכה של חליפה יד-שנייה קטן עד אפסי, ואילו עלות הניקוי יבש הרי היא עלות. כך בנוגע לחלון שבורה: התיקון עולה כסף, אבל אין פחת בערכו של הבית. האם יש אפוא לפטור לגמרי את המזיק, כיון שלא גרם לפחת בערך העצם הניזוק?
ה'חזון איש' (ב"ק ו, ג) מציע חידוש כדי לפטור בעיה זו, ומסביר שבדרך כלל שומת הנזק מתייחסת לערך הדבר הניזוק מפני שאנו רואים את החפץ כעומד למכירה ולא לתיקון. אולם, במקום שהדבר הניזוק עומד לתיקון ולא למכירה, יש לשום את הנזק לא לפי פחת הדמים, אלא לפי עלות התיקון.
כראיה לכך מציין ה'חזון איש' את דברי הגמרא במסכת נידה (נח, א), שם אנו מוצאים (לפי דעת רש"י) שמי שמכתים את בגד חברו חייב בניקוי הבגד. כיון שהדרך היא לנקות בגדים שהוכתמו, על המזיק "לתקן" את הנזק על-ידי שישלם על הניקוי.
חילוק דומה נאמר על-ידי ה'נתיבות המשפט' (שמ, ג), כשהוא כותב שאינו מסתבר שיהיה המזיק פטור מדמי תיקון גבוהים. ה'נתיבות' אף הוא מציין לדברי הגמרא הנ"ל. מנהג בתי הדין הוא לפסוק על-פי דברי החזון איש.
סברא נוספת לחייב את המזיק נובעת מהעובדה שכמות צבע מסוימת נקלף בתאונה. בהתייחסו למעשה נזק של אדם ששפשף מטבע של חברו (עד שנעשה המטבע בלתי-ראוי לשימוש), כותב ה'קצות החושן' (שצו, י, ע"פ דברי התוספות ב"ק צח, א) שיש חילוק בין נזקין שיש בהם הפסד פיזי ממשי (חלק מהעצם הניזוק נשבר ונפרד ממנו), לבין מקרה נזק שאין בו אלא שינוי צורה. במקום שיש הפסק פיזי ממשי, המזיק חייב בתיקון, ורק במקום שאין כאן שום הפסד ממשי, כגון בשינוי צורה של מטבע, המזיק פטור.
הקצה"ח פוסק שאם יש הפסד קונקרטי כלשהו בדבר הניזוק, על המזיק לשלם את כל עלות התיקון – גם את החלק שמתייחס לשינוי צורה. במקרה של תאונת רכבים, הנזק המשמעותי הוא המכה עצמה (הפגיעה ברכב), שאין בה "הפסד פיזי ממשי". אבל יחד עם זאת יש הפסד ממשי בצבע שמוסר מן הרכב בשעת המכה: אותו צבע שדבק לפגוש המזיק לעולם לא יחזור. על-פי דברי הקצה"ח, יש אפוא מקום נוסף לחייב את המזיק בעלות המלאה של תיקון הרכב.
חברות ביטוח ומוסכים
האם שמעון יכול לתבוע את זכותו לתקן את הרכב בעצמו? האם הוא יכול לקחת את הרכב לכל מוסך לפי בחירתו? האם הוא רשאי לתבוע שראובן לא יתבע את תשלום התיקון מחברת הביטוח, אלא לסגור את העניין באופן פרטי מולו?
השאלה לחלק מהשאלות האלו תהיה בשלילה. שמעון כמובן אינו זכאי לדרוש שהרכב יתוקן על-ידי מוסך בכפר פלסטינאי. בנוסף, אם ראובן זהיר להשתמש תמיר במוסך הרשמי של מאזדה, סביר לומר שעל שמעון להשתמש באותו מוסך. הסיבה לכך היא שיש לדבר ערך כלכלי, כאשר במועד מכירת הרכב יוכל ראובן להראות שהרכב מטופל במוסך הרשמי בלבד.
ביחס לביטוח, אין שמעון רשאי למנוע מראובן את הפנייה לחברת הביטוח במידה שראובן יכול להרוויח מכך. הסיבה לכך היא שלפי מנהג המקום – מנהג הנהוג בצורה אוניברסלית – רשאי הניק לפנות לחברת הביטוח למען תיקון הנזק, וכל הנוהג בכבישים עושה כן בהבנה זו. מנגד, אם שמעון ישלם סכום כספי שווה לחברת הביטוח, אין ראובן רשאי לסרב להסדר פרטי העוקף את חברת הביטוח, שכן סירוב זה מזיק לשמעון ללא כל הצדקה.
