שבת שלום לכבוד הרב, ארצה לשאול את הרב שאלה שממוקדת על כך שהדור כיום מדגיש בקיצוניות את חשיבות לימוד הגמרא, לא השיגה הבנתי את הסיבה שאנו מתפלפלים הרבה במפרשי הגמרא לכאורה סתם, הרבה ישיבות רוב לימודם בפלפול סוגיות שהפילפול בהם הוא לא מביא לא לאליבא דהלכתא, ולא אפילו להבנת הגמרא, בד"כ זה סתם התפלפלות על דברים שוליים שהם לא נצרכים לידיעה בשביל להבין את הגמרא. ועוד לא הבנתי למה לומדים במהלך כול היום מסכתות שהם לפי עניות דעתי לא עוזרות בעבודת השם כלל, לדוגמא לומדים מסכת בבא בתרא, בבא קמא, בבא מציעא גיטין יבמות…שכול המסכתות האלה ברובם לא עוזרות ביראת שמים,(ואין הרבה דיברי מוסר שנמצאים במסכתות האלו, ועדיף ללמוד ספר מוסר שמלקט אותם…) לא בהלכה שהרי רוב רובם של הדינים שם לא נוהגים לכיום, וגם אלו שכן נוהגים להיום עדין לא עוזרים לנו בהלכה שהרי בעולם הישיבות לא לומדים אליבא דהלכתא, ואין אנו יודעים מה היא ההלכה למעשה. ויותר מזה, בצוואתו של מחבר "נתיבות למשפט" (מובא ב"הגאון ר' יעקב לורברבוים" חוצ' המכון לחסידות, ירוש' תשי"ז דף קל"ב) כתב: "תקבעו בכול יום שעה אחת ללמוד שיעור העיון, והעיון שתלמד יהיה אליבא דהלכתא, לא בפלפול הנהוג בעוונותינו הרבים". ועוד לא מובן לי למה אין אנו לומדים רק גמרא ולא מקרא, משניות, הלכה ומוסר? הרי הרמ"א שפסק שתלמוד בבלי בלול בהכול…הוא רק דעת יחיד שהרי כול הפוסקים יצאו נגדו ופסקו כמו מה שהגמרא אמרה ש"לעולם ישלש אדם לימודו…" (קידושין ל.) וכבר השיג הערוך שולחן (סימן רמ"ו ס"ק י"ד) והשל"ה (ליל שבועות ח"ג דף ח') על דברי ר"ת שעל פיו פסק הרמ"א…א"כ למה אנו נוהגים כרמ"א? הרי הוא דעת יחיד! תודה מראש.
תשובה:
שלום רב
נראה לי שיש לך טעות בהבנה של עצם הנושא של לימוד תורה. כאשר אנחנו לומדים מסכת בבא בתרא אנחנו לא עוסקים סתם בידיעת ההלכה כיצד לנהוג כאשר שור נוגח פרה, התורה היא חכמה אלוקית, וכאשר אדם לומד את רצון ה' והוראותיו הוא מכניס לתוך מוחו את שכל התורה, על דיי כך הוא מתחבר לקדוש ברוך הוא בחיבור הכי עמוק שרק אפשר. איןלותפיסה ואחיזה בבורא עולם, הדרך להתחבר אליו, לדעת את חכמתו, הידיעה של חכמת התורה במלוא עומקה והיקפה, הוא בעצם החדרת האלוקות עצמה למוח שלנו. בצורה חדה מאוד הגדיר זאת בעל התניא בפרק ד של ספרו, באומרו שהלומד את חכמת התורה הרי הוא כמחבק את המלך, שהרי הוא מכניס את האלוקות לתוך תוכו, וכבר האריכו בספרי חסידות בדברי הרמב"ם ביסודי התורה שמבאר שאצל הקדוש ברוך הוא החכמה אינה חיצונית ממנו, אלא הוא המדע והוא היודע וכו'. ודוקא העמקה הגדולה בתורה היא החיבוק הענק ביותר, לא שינון חסר הבנה של פסקי הלכות, שיש לו כמובן חשיבות עצומה, לדעת את המעשה אשר יעשון, אבל החיבור הפנימי שונה לגמרי. ואכן העובדות מוכיחות, שאותם אנשים ששקועים כל ימיהם בהויות אביי ורבא, הם בעלי החיבור והדבקות העצומה בבורא עולם.
לימוד מקרא חשוב, אבל לא יכול להיות עיקר היום, כיון שהמקרא בפני עצמו מאוד כללי ולא מובן במלוא היקפו, ואדרבה, בלימוד הגמרא מגיעים להבנה המעמיקה בפסוקי התורה.
הציטוטים בגנות הפלפול לא אמורים לגבי שיטת הלימוד בישיבות היום שחותרת להבנת הפשט בצורה מעמיקה אלא יותר לשיטת הפלפול הפולנית או ההונגרית שכבר כמעט ואינה קיימת בזמנינו מאז תקומת ישיבות ליטא, יש הרבה להאריך בהסטוריה של הענין ובחילוקים השונים, אבל זמן הדלקת נרות ממשמש ובא.
שנזכה לעשות רצונו יתברך!
שבת שלום!
שלום וברכה לכבוד הרב,
תודה רבה על התשובה שנכתבה באופן ברור.
אך משהוא לא ברור לי, אם כאשר אני לומד את תורת השם בעיון ואזי אני מקבל קירוב לשכל אלוקי, ומתקרב לדעת אלוקית, אז למה יש כול כך הרבה מחלוקות בש"ס? הרי אנשים גדולים כמו רבא ואביי (שאין לנו אפילו השגה עד כמה שכלם היה קרוב לדעת אלוקית) חלקו עשרות פעמים בש"ס, ואיך יתכן שהם יראו דברים באופן כול כך שונה? שהרי שכל אלוקי הוא שכל אחד!
וכן אשמח לכך שהרב יתייחס לשאלה ששאלתי, למה אנו פוסקים כרמ"א שהרי הוא דעת יחיד.
א. כאן אתה נוגע בנקודה של אלו ואלו דברי אלוקים חיים שהיא נקודה עמוקה, ראה כאן שעסקנו בענין כמה פעמים
http://din.org.il/?s=%D7%90%D7%9C%D7%95+%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%95+%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99+%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D+%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D
ב. הרמ"א אף פעם אינו דעת יחיד, הוא בדרך כלל מכריע במחלוקות ראשונים שונות, לעיתים בשונה מהשו"ע. למשל, כאשר השו"ע פוסק כהרמב"ם כמעט תמיד, הוא יכריע פעמים רבות כבעלי התוס' שהיו גדולי אשכנז.
אמנם אין ספק בדבר חשיבות לימוד הגמרא, אבל ההתעלמות המוחלטת שקיימת היום בישיבות מתנ"ך הוא עניין לא מובן בכלל, והטענה כי המקרא מאוד כללי ולא מובן בהיקפו אינו אלא סיבה נוספת להעמיק יותרויותר בלימוד התנ"ך שברוב הישיבות כיום אינו מוזכר כלל,ישיבןת קטנות כגדולות
יש אמת בדבריך, אינני יודע את מערכת השיקולים שהובילה לסגנון הלימוד הנהוג היום, אני מניח שמה שעמד כנגד עיני גדולי ישראל הוא בדיוק הדילמה הזו, מצד אחד לימוד תנ"ך "מהצד" אינו מעשי והוא מוביל לשגיאות חמורות בהבנה ובאמונה, ולימוד מעמיק יגרום שחלק נכבד מהפוקוס יעבור לסוגיות אמוניות או היסטוריות מה שבהכרח יפגע בלימוד הגמרא וביכולת העיון של התלמידים, ומכאן ההחלטה להתמקד יותר במה שראו לנכון יותר בגיל הזה. המבחן האמיתי הוא כנראה בתוצאה, איך מגדלים תלמידי חכמים גדולי תורה בפסיקה ובעיון תלמודי, וזה מה שעמד לנגד עיניהם. זה לא מתיר כמובן לכל יחיד בפני עצמו להבטל מהענין, וכל אחד כדאי שיקבע לעצמו זמן ככל שניתן מפעם לפעם ללימוד תנ"ך בצורה נכונה.
השאר תגובה