בס"ד
שלום לרבי בית הוראה שליט"א,
שאלה: רב שלמד הלכה כלשהי בח"מ ולא דיין, ורב קהילה במקום רחוק לב"ד בחו"ל ובאו לפני בעלי דינים מקהילתו ורצו לקבל ממנו מה יעשו על ענין משפט בניהם, וזה בדיוק מה שלמד ודייק היטב, האם רשאי להגיד להם מהו הדבר כיון שהם באו לו ומוכנים לקבל והכל ברור כשמש לו או אולי כיון שאין דנים דיין יחיד בזה הזה יש לו למנוע אע"פ שידוע מהו ולבקש מהם שיחפשו ב"ד או שיצטרף לו עוד ב' או לא?
האם יש צד לומר כך שכיון שאם יאמר להם הרי נראה שלפי מש"כ בש"ע ופוסקים פלוני חבירך זכאי, כדי לכם לפשר ואז מה שיעשו זה כמו כל פשרה שאדם מדבר עם חברו ומה הם מסכימים אחד נותן לשני או כיון שיודע דין מ"מ יש לו לפנותם לבית דין?
בדאי שלכתחילה יש לפנות אותם לב"ד, מה שנשאל כאן כשיש סיכוי שלא ילכו ואז ישאר ריב ומחלוקת או חלילה יפנו לערכאות.
תודה ברכה והצלחה,
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
אם הם מוכנים לקבל אותו, אף שהוא יחיד, מותר לו לדון אותם. אלא שצריך להסביר להם שעל פי דין תורה רק שלושה יכולים לדון ולדיין יחיד אין מספיק רוחב דעת שיוכל לדון, והוא דן אותם בהתאם להסכמתם בלבד. ככל שהרב הזה דן אותם, יש לקבל מהם קניין לפני שפוסק. ורצוי שיתייעץ עם דיין מומחה, מאחר ומצוי שהדין ישתנה בגלל הלכה מסוימת המופיעה במקום אחר לגמרי ודברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, ובפרט בדיני ממונות.
לומר להם את חוות דעתו הבלתי מחייבת, כדי שהם יתפשרו, ברור שמותר ללא פקפוק. יש לומר בפירוש מראש שמדובר בחוות דעת לא מחייבת.
מקורות:
לעניין דיין יחיד עיין ש"ך חו"מ סי' ג סוף סק"י. לעניין הצורך בקניין עיין סמ"ע סי' כב סק"ו, ש"ך שם סק"ב, קצות סק"ב ונתיבות סק"ג.
