שלום רב
נישאלנו בבית המדרש על כהן שמחלל שבת בפרהסייא ואינו שומר תורה ומיצוות ולמרות הרישעות הזותי, נושה כפיו ומברך את הציבור בבית הכנסת.
וגם נישאלנו על הקולה שמקיל הרמב״ם זצ״ל
כשאומר בהלכות בירכת כוהנים וזה לשונו:״אעפ״י שאינו(הכהן) מדקדק במיצוות או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו. עכ״ל.
השאלה היא: האם כוהן שמחלל שבת (בפרהסייא),ואינו שומר תורה ומיצוות נושא כפיו?
נא לתת המקורות גם לאחרונים או דעת המקובלים.
האם ברכה זו לא נחשבת כחילול השם למרות שהקב״ה הוא המברך את עמו?
תודה. מימון.
תשובה:
שלום רב
מעיקר הדין, כהן המחלל שבת בפרהסיה דינו כמומר ואינו רשאי לעלות לדוכן לישא כפיו. אלא שכתבו פוסקי זמנינו, שבזמנינו שרבה המספחת של חילולי שבת, ורבים מהם בגדר תינוקות שנשבו וכו' וכו', כיון שעל ידי שנמנע ממנו לעלות לדוכן תשכח כהונתו, דבר שעשוי להביא מכשלה רבה לדורות הבאים, ויבואו גם לקטטה ומריבה, אין למונעם מלעלות.
מקורות:
ראה משנה ברורה סי' קכח ס"ק קלד, ולגבי זמנינו בשו"ת בנין ציון סי' כג, שו"ת בית יצחק אבהע"ז ח"ב סי' סה, מהרש"ם ח"א סי' קכא, שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כה, שו"ת אגרות משה ח"א סי' לג, מנחת שלמה ח"ב סי' ד, ציץ איעזר ח"ז סי' ו ועוד.
