ידוע שאין איסור דבר דבר בשבת אם לא ניכר מדיבורו שמדובר במעשה אסור בשבת ולכן מותר לאמר ש״ילך״ למקום פלוני גם אם כוונתו נסיעה וכך גם מובן לאחרים.
גם איסור מצוא חפצך בשבת נעקף אם לא ניכר ולכן יכול להסתובב לתומו ליד המטבח הלא גמור כדי לראות מה חסר אם זה לא ניכר.
גם קראתי שיש איסור מצוא חפצך בדיבור ,
והדבר מתבאר ביתר ביאור בדברי ה'שולחן ערוך הרב' (או"ח סי' שז ס"א), וז"ל: "'ודבר דבר' דרשו חכמים, שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, שלא יאמר דבר פלוני אעשה למחר, ואפילו דבר שאינו אסור לעשותו בשבת עצמה אלא מדברי סופרים, כגון שכירות ומקח וממכר וכיו"ב, ואע"פ שאין דיבור זה שבשבת מועיל לו כלום לעשייה שיעשה למחר, ואינו דומה לאומר לחברו שיעשה לו למחר, שאמירה זו מועלת לעשייה שלמחר, שעל ידי אמירה זו עושה חבירו למחר, ונמצא שהוא מוצא חפציו בשבת על ידי אמירה זו שאומר לחבירו, ואסור משום 'ממצוא חפצך'. משא"כ כשאומר על עצמו שיעשה דבר פלוני למחר, אין לאסור משום 'ממצוא חפצך', שאינו מוצא חפציו על ידי אמירה זו, שאף אם לא היה אומר כן בשבת היה יכול לעשות כן למחר, אעפ"כ אסור משום 'ודבר דבר', שלא יהא דיבורו בשבת כדיבורו בחול, ואפילו לומר מצוה פלונית אעשה למחר אסור – אם הוא מצוה שאסור לעשותה בשבת, ולא אמרו ש'חפצי שמים מותר' לדבר בהם בשבת, אלא כשיש צורך למצוה בדיבור זה, אבל כאן אין אמירתו מועלת כלום לעשייה שלמחר".
שאלתי האם גם את מצוא חפצך בדיבור ניתן לעקוף כך כלומר אם סיכמתי עם חברי שאקח אותו טרמפ לירושלים ברכב ורק לא סיכמנו שעה האם אפשר לאמר לו בשבת ״ לגבי מה שדיברנו לפני שבת הבה נקבע לחמש וחצי ביום שני״
וברור ששבת ניתנה לתורה ועדיף לא להתעסק בהנ״ל אך שאלתי מצד עיקר הדין.
תשובה:
שלום רב
אכן רק דיבור מפורש אסור אבל רמיזה מותרת, כמבואר בגמרא בשבת קנ א, וממילא גם במקרה הזה שאינו אומר מה יעשה אלא רק את השעה, אין בכך איסור לכאורה.
אינני רואה חילוק בין לומר "אלך מחר לתל אביב" כשהוא בירושלים, לרמז אותו הזכרת. בשני האופנים הכוונה ברורה אבחל עדיין אין כאן אמירה מפורשת אלא הרהור בעלמא.
בהצלחה
