שלום רב,יש לי חבר שעושה שירות לאומי ומבלי להיכנס יותר מדי לפרטים יש לו חוב לבית ספר יסודי עכשיו השאלה היא כזאת האם המנהל של בית הספר רשאי למחול על החוב(ראוי לציין כי אם המנהל ימחל על החוב הוא מוחל מתוך כספי צדקה דהיינו תרומות שהוא מופקד עליהם השאלה האם המנהל רשאי למחול על החוב אפילו שאלו כספי צדקה מצד הכח שלו שהוא מונה להיות מופקד עליהם או שחבר שלי יהיה חייב להחזיר את החוב למרות מחילתו של המנהל כי החוב הוא מתוך כספי צדקה?(כדי לסבר את האוזן הסיפור בקצרה כך היה,החבר שלי כאמור עושה שירות לאומי והוא מחויב להגיע מדי פעם לתת איזושהי עזרה לבית ספר והוא לא היה נותן עכשיו הבית ספר מחוייב לשלם עליו לחברה שממנה הוא בא ,200 שקלים כל חודש והחבר לא היה מגיע לתת שירות לבית ספר ובכל זאת היה נחשב לו כאילו בא והכספים ששולמו לשירות לאומי מצד הבית ספר הם כספי צדקה -תרומות,ועכשיו נוצר מצב שהחבר שלי חייב כביכול את הכסף הזה ששולם עליו כי הוא לא נתן את השירות לבית הספר. אז אם המנהל ימחל על הכספים האלה,זה בסדר למרות שאלו כספי צדקה?
תשובה:
שלום רב,
המנהל אינו יכול למחול על הכספים הללו ששולמו לחברה ללא כל תמורה. המנהל הוא שליח של המוסד שלו שייכים הכספים הללו. ויש לו רשות וחובה לנהל אותם ביושר כדין כל שליח, אבל אין לו הזכות למחול ללא כל תמורה. יש לו זכות להגיע למשא ומתן עם האותו אדם ולוותר על חלק מהסכום אם הוא יחשוב שזה טובת המוסד שעל ידי כך יגיעו הכספים הנותרים בחזרה למוסד.
מקורות:
ראה בשו"ת אגרות משה שדן בענין מוסד שנתבעו מנהליו ע"י אחד מהעובדים שפוטר. ונקבע בוררות שעל פי דין ההחלטה של שנים מתוך שלשה אמורה לחייב את הצדדים. אולם בשטר הבוררות נקבע שהחלטות מחייבות יקבעו דווקא בשלשה. וכך כתב שם:
"ובעובדא זו מסתבר שאף אם התנו כך בפירוש שאף אם ידונו כדין התורה הוא דוקא כשיסכימו כל השלשה דיינים שכן הוא הדין, נמי אין תנאי זה כלום דהא התנאי היה על שני הצדדים, וכיון שצד האחד הוא מוסד הישיבה שהתובעים מצד הישיבה הם חברי ההנהלה שהם בדין גבאים שלא היה לשם רשות לעשות תנאי כזה שיהיה שלא כדין התורה דנפסק ע"פ רוב דיינים אלא שיהיה דוקא ע"פ כל הדיינים, שהרי יתכן שבשביל תנאי כזה יפסיד המוסד….ואינו דומה לדין שרשאים הגבאים להסכים על פשרה שהוא משום שהרבה פעמים איכא ספקות בדינא וגם בהרבה פעמים איכא חיובי שבועות וכדומה שמוכרחין לעשות פשר, וגם בשביל השקטת מריבות ושאר טובה להמוסד, שאף בממון היתומים יכולין לפשר בכה"ג כדאיתא בחו"מ סימן י"ב סעי' ג' ובסימן ק"י סעי' י"א ברמ"א, אבל להתחייב לפסק דין התורה שלא כדין ודאי אין להם רשות".
כך צריך להתנהל מנהל מוסד! אולם מובן שעל דברים קטנים יש לו סמכות שהרי מן הסתם דינו כשליח שמונה "בין לתיקון בין לעיוות", אבל וויתורים משמעותיים ללא כל מטרה למען המוסד ודאי שאסור לו לעשות.
זאת אומרת שלא יהיה גזל מצד חבר שלי שישלם רק חלק מהסכום מאן דהו ולא את כל הסכום המלא שחייב לאחר שהוא והמנהל יגמרו בינהם המשא ומתן,כאמור,על כל סכום שהו?
ראשית אני לא יודע מהו הסדר בין החברה לחבר שלך. בעיקרון מי שצריך להחזיר את הכסף זו החברה שלא עמדה ביעדיה, ולא סיפקה למנהל את מבוקשו. רק יתכן שהוא יעדיף לשלם ולא לעשות מהומות.. בינו לבין החברה. לגבי התשלום, אם המנהל ירגיש שכדאי לו להתפשר, לטובת המוסד!! כלומר, הוא ירגיש שטוב ציפור אחת ביד משני ציפורים על העץ… אז מותר לו להתפשר. אסור לו להתפשר רק בגלל שהוא חבר של מישהו או מרחם על מישהו.
כן הבנתי אבל כבוד הרב צריך להבין החבר שלו הוא עושה שירות לאומי והוא לא נתן את השירות המבוקש לבית ספר אז בסוף השנה המנהל של בית הספר בו החבר עושה את השירות,ביקש ממנו שיחזיר את מה שהבית ספר שילם לחברה כל חודש על מתן השירות שלא ניתן כביכול אז עכשיו השאלה כזאת האם החבר שלי(שחושש מגזל) צריך להחזיר את הכסף או החברה שמעסיקה אותו צריכה להחזיר(והחברה לא יודעת בכלל מכל העניין כי אם היא תדע היא תוציא את החבר שלי מהשירות הלאומי ויגייסו אותו או משו כזה)בשורה התחתונה הוא רוצה לגמור את זה יפה עם המנהל בפיוס ובלי שום החזר תשלומים אם הוא לא חייב, אם החברה חייבת?
בעקרון החברה היא זו שחייבת להחזיר למוסד ולא הבחור שלא קיבל לידיו כלום.
השאר תגובה