שליח ששילם באשראי שלו והיה זכאי בהנחה – למי ההנחה?

שאלה:

שלום אני בעל כרטיס מועדון מסוים ולא מזמן לקחתי חלק במבצע עם תנאים הבאים: כל מי שקונה בחמות אינטרנט שלהם שלושה מוצרים – בעלי החנות מחלקים מחיר של המוצר הכי זול לשלושה חלקים וזה מתחלק באופן שווה בתור הנחה על כל שלושת המוצרים שקניתי. אז המעשה כך היה: אני שכנעתי את החבר שלי לקנות שני מוצרים (בשווי 6000 ש״ח) ובעצמי קניתי רק אחד(בשווי 550 ש״ח) ואמרתי לו שאחזיר לו את ה550 ש״ח הנ״ל. עכשיו ,אחרי שקיבלתי הנחה, התברר שהסכום הסופי של כל הזמנה שלנו הוא רק 5700 ש״ח וזה אפילו פחות ממה שהוא היה צריך לשלם עבור המוצרים שלו (6000) אילו לא השתמשתי בכרטיס האישי שלי. האם אני בכל זאת חייב להחזיר לא את ה550 ש״ח ? תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה,

יש לחלק את ההנחה לפי היחס המחיר שכל אחד נתן בקנייה. דהיינו אם האחד נתן פי עשר בעסקה, זוכה הוא בהנחה פי עשר מהחבר השני.

בהצלחה.

מקורות:

ישנם שתי סוגיות שעוסקות בשליח שקיבל מתנה או שהוזיל במחיר. א. בשולחן ערוך חושן משפט סימן קפג סעיף ו: היה השער קצוב וידוע, והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה, כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם, וחולק התוספת השליח עם בעל המעות. ואם היה דבר שאין לו קצבה, הכל לבעל המעות.

מקור דברי השולחן ערוך הוא מהגמרא כתובות דף צח ע"א, לגבי אלמנה שמכרה מנכסי בעלה לצורך הכתובה, שאם מכרה חפץ ששווה מנה במאתיים, חולקים ברווח האלמנה והיורשים. רש"י ביאר שכיון שיש ספק למי ניתן הרווח, אם לבעל החפץ  – שהם היורשים. או לאלמנה, ומספק חולקים בו שניהם. אמנם הרי"ף ביאר שהרווח הגיע כתוצאה של החפץ הנמכר, וגם מהשליח, וכיון שההנאה הגיעה מחמת שניהם – חולקים ברווחים. וראה בסמ"ע שם שנקט כדברי הרי"ף.

עוד מצאנו ברמ"א (שם סעיף ט): הגה: וכן מי שנתן ביד חבירו חמשים זהובים לפשר עם בעלי חובות שלו, ופשר בכ"ה, המותר למשלח (ב"י בשם הגהות מרדכי דכתובות). וכן אם נתן לו מאתים לשלם לעובד כוכבים, והשליח הטעה לעובד כוכבים ונתן לו רק מאה, והעובד כוכבים סבור שנתן לו מאתים, דהכל למשלח, דהוה ליה כאילו מחל העובד כוכבים חצי החוב, דהוי של משלח (הגהות מרדכי פ' אלמנה ניזונית).

מבואר בדברי הרמ"א שאם השליח התאמץ וחסך כסף למשלח והתפשר עם הבעל חוב, הרווח למשלח. ואין דינו כמתנה שהביא המחבר לעיל שאם קיבל השליח מתנה חולקים במתנה השליח והמשלח.

וכזאת מצאנו גם בש"ך (שם ס"ק יז): וה"ה בראובן ששלח עם משכנות שלו להלוות לו עליהם ברבית מעכו"ם כפי שיוכל להמציא מהם והשליח אומר שהמציא בסך כך וכך וראובן נודע לו אח"כ שלוה בפחות מסך שאמר אין לראובן ליתן כ"א מה שנותן השליח לעכו"ם כ"כ בתשובת דברי ריבות סי' של"א והאריך בזה ע"ש והוא פשוט בעיני ונכון.

מבואר בש"ך שהשליח התאמץ וגרם לחסות את תשלומי המכס למשלח, הרווח למשלח, ואין לשליח אלא דמי טרחה. ומקור נוסף מצאנו בדברי הש"ך סימן שלב על בעל הבית ששלח שליח לשכור לו פועלים בד' והשליח שינה ושכרם בג', נותן להם בעל הבית ג' ואין להם אלא תרעומת. וכתב הש"ך שהדינר הרביעי שייך לבעל הבית ולא לשליח, למרות שביוזמתו נחסך הדינר הרביעי.

מבואר מכל זה שאם השליח קיבל תוספת מתנה, חולקים ברווח. אבל אם ההטבה נעשית בצורה של הוזלה, הרווח למשלח בלבד.

יש שרצו לומר שאם ההוזלה הגיע מחמת ידידות של השליח עם המוכר, או מחמת שלשליח יש כרטיס חבר או אשראי שמזכה בהנחה, דינו כמתנה, וחולקים בהנחה המשלח והשליח. אמנם אין הדין כן, שהרי בדברי הרמ"א שהתפשר עם בעלי חובותיו, וכן בדברי הש"ך שהצליח להעביר ללא תשלום המכס, ההוזלה נעשית בגלל הכישורים וקשרים של השליח, ואפ"ה לא חולקים ברווחים המשלח והשליח. הרי לנו שגם אם ההוזלה נעשית בגלל השליח ולא בגלל המשלח, זכאי המשלח בהוזלה.