בס״ד
שלום לרבנים האתר דין שליט״א,
בשו״ע או״ח סימן שי״ט בסעיף א׳ כתב הרמ״א שכל מה שבורר לצורך אותה סעודה שמסב בה מיד מקרי לאתלר ואפילו אחרים אוכלים עמו שרי. ובסעיף ב׳ פסק המחבר שהבורר אוכל מתוך פסולת בידו להניחו אפילו לבו ביום נעשה כבורר לאצר וחייב. ובסעיף ג׳ פסק המחבר בסוף הסימן ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום כגון שברר לאכול בן הערבים חייב.
טוב, עד כאן הקדמה של ענין בורר. בשאלה על זה כשיקרה תסריט שהאדם חותך חצי אבטיח כדי אכילתו עם אשתו, וידוע לו כמות מרובה מאכילתם ושבוודאי ישאר כמות גדול של אבטיח. אז השאלה האם זה נקרה בורר לאוצר ? משום שכוונתו לאכול מאוחר או דילמא משום שבורר ממן אחד ונשאר עוד חצי אבטיח זה לא נקרא בורר, ובצירוף שזה מן אחד. או דילמא מה שלא רוצה לאכול נחשב כפסולת בהשוואה למה שרוצה לאכול עתה וגם החתימה גדולה כל כך שבוודאי לא יוכל לאכול וכוונתו לאכול מה שנשאר במנחה מעיד עליו שזה בורר?
אשמח לשמוע תשובתכם !
תודה וברכה והצלחה רבה לכם וישר כח על עבודתכם באתר שה׳ יברך אתכם!
תשובה:
שלום רב
לחתוך חצי אבטיח מחציו השני אינו נחשב כברירה כלל. ברירה היא בין שני מינים וכאן לא רק שהוא מין אחד אלא גם דבר אחד, פעולה כזו נקראת חיתוך לא ברירה. אולם קילוף האבטיח בהחלט נחשב לפעולה של ברירה בין הפרי לקליפתו, ולא ניתן לקלף אלא הכמות אותה אתה סבור שאתם עשויים לאכול בסעודה זו דוקא.
