שבוע טוב
כיום שהמשחקים מיוצרים מלכתחילה לשם משחק י"א שאינם מוקצה אף לשיטת השו"ע (כן ראיתי שהביא בספר חזו"ע בשם רוב האחרונים וכן משמע שם שזו דעתו אף שלא כתב זאת במפורש) ושאלתי
א. האם אישה יכולה לשחק בהם.
ב. כיון שלגבר האיסור הוא בגלל ביטול תורה (שש"כ ועוד) א"כ בזמן שאין ביטול תורה ונראה כגון שיושב עם ילדיו כגון בשולחן עונג שבת בלילה שיושבים כולם ביחד וזה מחזק את הקשר המשפחתי והילדים מבקשים שיצטרף למשחקם האם מותר?
ג. כיון שפסק השוע שאין בנין וסתירה בכלים כשאין מרכיבם בחוזק ולקבע, האם מותר (לגבר\אשה) גם משחקי הרכבה שמיועדים לפירוק אחר המשחק והצורה תמיד אותה צורה וכדו' (למעט לגו שמובא בשם הגרש"ז שכיון שכ"פ משתנה צורת הבניה בו)
———–
א. מדוע הנמכת גז (ביו"ט\שבת) נחשבת לכיבוי? מילא בגחלים שכשעושה רוח יש מקומות בהם שכבה ואח"כ חוזר ונדלק או בפתילה כשמזיז הנר שמעט מהפתילה כבה ואח"כ חוזר ונדלק אך בגז?
יישר כח
תשובה:
שלום רב
בנוגע למשחקים בשבת באופנים שהזכרת אני מוכרח לומר לך שאני רואה את הענין בדיוק כך, ואף אני נהנה להשתעשע בשבת עם ילדי הקטנים במשחקים המותרים.
בנוגע למשחקי הרכבה יש דעות חלוקות: מעיקר הדין נראה שכיון שהם עשויים לפירוק מידי אין בכך כל איסור, וזאת על פי מה שכתב בשו"ע הרב סי' שיג סעי' כא לגבי כלי שעשוי לפירוק באותו יום. טעם נוסף נראה לומר בזה לקולא, שכן אבני המשחק כל אחד מהם הוא כלי בפני עצמו שדרך השימוש בו הוא לצורך הרכבה, כך שההרכבה אינה נחשבת בנין הכלי אלא שימוש בו [כך שגם לדעת החזון איש בסי' נ ס"ק ט החולק על השולחן ערוך הרב נראה להקל בנידון דידן], וכן הוראת רבים מפוסקי זמנינו. אולם, בס' ארחות שבת עמ' רפח הביאו בשם הגרי"ש אלישיב שהחמיר בזה בדבר שיש בו הרכבה מהודקת.
לגבי הנמכת הגז בשבת, יסוד הדברים בסוגית הגמרא בפרק במה מדליקין, שם נאמר שמיעוט השמן בכוסית נחשב ככיבוי וריבויו נחשב כהבערה, ונאמרו בזה שני טעמים בפוסקים, יש אומרים שהאור גדל וקטן לפי ריבוי השמן ויש אומרים שהטעם משום הפחתת זמן הבעירה וכמבואר בתוספות שם, ומכל מקום מהפירוש הראשון מוכח שגם הנמכת הלהבה נחשבת כיבוי. וראה משנה ברורה סי' תקיד ס"ק טז.
בהצלחה
יישר כח
מה הכוונה "בדבר שיש בו הרכבה מהודקת". האם שצריך להפעיל כח או שאינו רופף
ב. האם פז שכשמרימים אותו מיד מתפרק גם נחשב למהודק?
א. קשה לתת בזה הגדרה ברורה. אם צריך להפעיל כח זה ודאי מהודק.
ב. לא.
מדברי הרב אליהו זצ"ל (מתוך: http://www.harav.org/Torato/ArticleDetail.asp?ID=3434)
"הרב הגאון הגדול בן ציון מאיר חי עוזיאל, הראשון לציון זצ"ל, המציא חילוק בין הדברים.
לדעתו יש לחלק בין אם האש בוערת על שני פתילות, או על פתילה אחת. וכן אם האש היא של פתיליה של נפט או של גז, או אש של עצים.
האש של הנפט נקראת גחלת של מתכת, ויש לו דין אחר מאשר פתילה. ולפי זה, אם אדם רואה שהאוכל שלו הולך להשרף, לדעת השולחן ערוך, הוא לא יכול להנמיך את הפתילה. אבל אם האוכל מונח על הגז, מותר להנמיך את האש אם רואה שהאוכל עומד להשרף. וההבדל שבפתילה זה עושה פחם ואסור. אבל בגז אין שום פחם ואין מה לחשוש ומותר להנמיך. ואם האוכל מונח על כירה חשמלית, יש בעיה וכו"
השאר תגובה