בס"ד
שלום רב
אנו בעלי תשובה מזה כשש שנים .
אימי ( בת 80 ) שתבדל לחיים ארוכים עומדת בתוקף על רצונה מלפני שנים רבות
שבעת פטירתה לא עלינו תיתרם גופתה למדע .
אחי ( 40 ואינו שומר מצוות ) אמור לקיים רצונה זה .
חשוב לי להדגיש שמספר פעמים הבעתי רצוני שתשקול החלטתה ( רב סייע בידי לסיבות שאולי תוכל להבין וקבל..) אך היא בשלה .
היחסים ביננו טובים מאד , כך גם עם אחי , אך הנושא הוא מהם והלאה
מכאן שאלתי
ברבות הימים ונקווה שעוד שנים רבות רבות אך כאשר תלך לעולם של חסד מה הם דיני האבלות , למיטב ידיעתי הנותר מהגופה מוחזר לקבורה אחר שנה ויותר .
האם יושבים שבעה שהרי אין טקס קבורה , נא תשובתכם המפורטת .
( שאולי חלק ממנה יהיה בעזרי לטיעונים בשיחה הבאה שאם וכאשר תהיה
תודה
תשובה:
שלום רב.
החלטתה של אמך אכן מצערת מאוד.
איסור גדול הוא "לתרום" את הגוף למדע, התורה מצווה עלינו לקבור את המת, ולא להלין אותו יותר מהנצרך לצורך קבורתו.
אדם שלצערנו לא שמע בקול חכמים וציווה לפני מותו את גופו למדע, אין לשמוע בקולו ויש להשתדל לקבור מיד ללא דיחוי את כל גופו.
כאשר ניתנה הגופה למכון הפתלוגי, אין חובה לשבת עליו שבעה, מאחר וכפר בתחית המתים ובהשארות הנפש, ואין לו חלק לעולם הבא.
מכל מקום בזמנינו שרבים עושים כן מחמת בורות בדעת התורה, יש להשתדל לקבור את החלקים שאפשר לקבל מהמכון ולקוברם בקבר נפרד [כפי שיש כללים בזה ל"חברה קדישא" שקוברים שלא יחד עם שאר הקברים]. במקרה כזה מסתבר שאם האדם נחשב אנוס על בורותו יש לו חלק לעולם הבא וראוי לקיים לגביו את דיני האבלות.
אפשר להניח מצבה על קברו, ולהתפלל לעילוי נשמתו ביום מיתתו.
ראה בחזון עובדיה (הל' אבילות) שכתב וזה לשונו "התורם את גופו לאחר מותו לצרכי מדע לנתיחת איבריו, אף שכוונתו לקידום חכמת הרפואה, הוא עושה איסור חמור, ועלול למנוע את גופו של גופו שלא יקום בתחיית המתים, ולכן נראה שאין להתאבל עליו", וראה בארוכה בזה בשו"ת עשה לך רב (להגרח"ד הלוי רבה של תל אביב ח"ו סי' סד) באיסור נתינת הגוף למדע, וכ"כ בילקוט יוסף (אבילות סי' יד הערה יג) בשם הגרש"ז אויערבאך, ובשם שו"ת ושב ורפא לו (סי' ס') בשם הגר"ש וואזנר, ועי' שו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' שסח) ושו"ת מעשה חושב (לרי"ל הלפרין ח"ד סי' כה).
