בס"ד
כבוד הרב שלום,
חבר שלי הכין קופסא עם דברי חמץ (לא חמץ גמור) ושם אותה במחסן לפני פסח, באותו זמן אשתו עמדה ללדת ומפאת הלך הדברים הוא שכח למכור את החמץ. אני עד לכך שהוא אכן הוריד את החמץ למחסן (לדוגמא כמות גדולה של בקבוקי בירה). מה הדין במקרה הזה? ומה לגבי בקבוקי הוויסקי שנשארו בביתו ששכח להוריד למחסן?
אשמח מאד לקבל תשובה בזמן הקרוב
בשורות הטובות
א.
תשובה:
ראשית, בירה וויסקי הינם חמץ גמור!
לעצם שאלתך, חמץ שעבר עליו הפסח, אפילו שרצו למוכרו, ואפילו אם אמרו את הנוסח של ביטול חמץ ("כל חמירא") בין באונס ובין בשוגג, הרי שחמץ זה אסור לאחר הפסח בין באכילה ובין בהנאה, ואסור למוכרו לגוי, ולכן אין ברירה אלא לשפוך את הבירה והוויסקי, ולשרוף את דברי החמץ שנשארו בבית, ואין הבדל בין החמץ שהורד למחסן לבין החמץ שנשאר בבית.
דברים שאינם חמץ אין איסור להשתמש בהם [אולם כפי שכתבתי כנראה אותו חבר אינו יודע מה נחשב לחמץ גמור ומה לא, ולכן יש לברר על כל אחד מהמוצרים אם הוא בכלל חמץ שעבר עליו הפסח, ולבנתיים מן הראוי שלא להשתמש עמם].
מקורות:
שו"ע או"ח סי' תמח סעיף ג "חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אסור בהנאה אפילו הניחו שוגג או אנוס". והוסיף שם השו"ע (ס"ה) "חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח, אסור אף על פי שביטל" [ומה שנחלקו הפוסקים בביטל, היינו דווקא באופן שעשה בדיקת חמץ כדין ולא מצא את החמץ, וגם ביטל את החמץ ובזה יש שהקילו בזה, אולם כאשר החמץ היה ידוע, ולא ביערו או מכרו אין מי שסובר שיש להקל כבנידון דידן].
