גר רשאי לבחור לעצמו נוסח תפילה ומנהגים?

[1] הגרי"ש אלישיב (ס' תפילה כהלכתה פ"ד סעי' ה), והגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה פ"ה הערה 80). וראה בס' הליכות שלמה (פסח, פ"ד סעי' כ ובדבר הלכה שם), שמכל מקום יורו לו בית דין לקבוע מנהגיו לפי עדה מסויימת, ולא יקבץ לו מנהגים כראות עיניו מעדות שונות, ואם אינו יודע לקבוע עתה בבירור לאיזו קהילה רצונו להשתייך, יעשה תנאי בעת הגיור שאין כוונתו לקבוע עצמו במנהגים אלו עד שילמד היטב וידע לברור לו מנהגי עדה מסויימת.

ונראה שזהו דוקא בזמנינו שנתקבצו ישראל לארץ הקודש מארצות פזוריהם, וכל קהילה וקהילה נוהגת כפי שהיה נהוג בארץ מוצאה ואין מנהג קבוע בעיר, ואף בבית כנסת אחד ימצאו אנשים המתפללים כנוסח אשכנז ואחרים המתפללים בנוסחאות עדות המזרח השונות, וכן היא המציאות כיום בארצות הברית ובמקצת מארצות אירופה. אבל אם נתגייר במקום שיש בו מנהג קבוע המקובל על כל אנשי העיר, מן הסתם לא גרע דינו מהעוקר דירתו לאותו המקום שיש לו לנהוג כמנהג אנשי המקום שבא לשם, כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' ריד סעי' ב, ועיין במשנה ברורה סי' תסח ס"ק יד). לפיכך, אם נתגייר במקום כעין זה וקבע דירתו שם עליו לנהוג בכל כמנהגם. וראה כעין זה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' שנד) לגבי בעל תשובה, שאם הוא חש קירבה וקשר על אותם שהחזירוהו בתשובה ומעורה בקהילתם, ינהג כמנהגם.

דעת הגר"ע יוסף שבארץ ישראל אתריה דמרן השו"ע, כל אדם שאין לו מנהג אבות יקבע מנהגיו כפי דעת הבית יוסף, וכבר דנו בזה אחרוני זמנינו, שכיון שלמעשה יש קהילות רבות הנוהגות באופנים שונים, אין משמעות להיות הבית יוסף מרא דארעא דישראל, שהרי סו"ס לא נקבע מנהג המקום על פיו כיום. כמו כן, הישוב התחדש ונוספו ערים חדשות, ולא שמענו בשום מקום שמנהג המקום יקבע בעיר חדשה לפי מנהג המדינה, ומה יקבע את גבולותיה, ועוד יש להאריך בזה.

נידון דומה מצינו בפוסקים לענין גר שנתגייר בבית דין של בני קהילת אשכנז ונשא אשה מעדות המזרח ונתערה בקהילתם, לאחר זמן מרדה בו אשתו ומסרבת לקבל ממנו גט, ונתעוררה שאלה, האם רשאי הוא לישא אשה אחרת על פניה, כמנהג עדות המזרח שלא קיבלו עליהם חרם דרבינו גרשום, או שמא כיון שאין מנהג קבוע בעיר ונתגייר בבית דין של בני אשכנז כבר חל עליו חרם זה בעת קבלת הגרות ולא פקע במה שנהג אח"כ כמנהג אנשי ספרד. והדין בזה כנ"ל, דכיון שבעת קבלת הגרות לא היה שייך לקהילה מסוימת לא חל עליו חרם זה, אף שנתגייר בבית דין אשכנזי, אא"כ היתה זו עיר שכל תושביה נוהגים כמנהגי אשכנז.

ובאמת יש לעיין, מדוע לא יתחייב לנהוג בזה כמנהג בית הדין שגיירוהו הנחשבים לגביו כרבו המובהק, כמבואר בס' שער אפרים (יו"ד סי' צא) שעל הגר להתאבל ולקרוע עליהם אחר פטירתם כדין רבו מובהק. וי"ל, דהחיוב לקבל מנהגי רבו מובהק אמור רק בדבר התלוי בפסק הלכה, אבל במנהגי קהילות שאין מקורם בפסק רבו המובהק, אלא שבמקרה אותו הרב הוא מכלל בני אותה קהילה, אין בכך חיוב, וכן נראה פשוט [וכ"כ בשו"ת אור לציון (הקדמה לחלק ב אות ו) לענין בעלי תשובה, שאינם מחוייבים לנהוג כמנהג בני עדתם של רבותיהם, ומן הטעם הנ"ל].

אמנם בשו"ת בית אב"י (ח"ד סי' נד) כתב, שבעל תשובה שלומד ומודרך על ידי רב מבני עדות המזרח, חייב לקבל עליו את מנהגי רבו, משום שכל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו (סנהדרין יט ע"ב), ונחשב לו הדבר כמנהגי אבות, וכ"כ בתשובות והנהגות (ח"א סי' שנד). והוא תימה וכאמור. ומכל מקום נראה שגם דבריהם אמורים רק באופן שאכן הוא חוסה בצילם ולומד מהם תורה ומתכווין להמשיך ולהיות תלמידם, וכל זה אינו שייך בנדון דידן, שרבנים אלו מכינים אותו לגיור אך אינם בהכרח משמשים לו מורי דרך מכאן ולהבא [לגבי בעלי תשובה אם אין להם חובה לנהוג כמנהגי אבות מחמת שהאב והסב לא שמרו מצוות, הוא נושא רחב ואינו מענינינו כאן, דעת הגרש"ז אויערבך שם שאין חיוב מנהגי אבותיהם חל עליהם, וכן הובא בס' מעשה איש (ח"ה עמ' פז) בשם החזון איש. אמנם יש שחולקים, ראה מה שכתב בזה בשו"ת וישב הים (ח"ג סי' י), וכן ראיתי משמיה דהגרח"פ שיינברג זצ"ל, ומכל מקום פשיטא שאינו יכול לבטל מעצמו מנהגי אבותיו אלא באופן שיבחר לחיות ולנהוג בכל כבני קהילה אחרת].

כמו כן נראה דבזמנינו שבית הדין המגיירים אינם דיינים קבועים מסויימים שיש להם קשר להדרכתו של הגר ובידם לקבוע אימתי והאם יקבלו גרים וכו', אלא הם ממונים על כך בידי הרבנות הראשית או בידי הבד"ץ ולפי הכללים שקבעו להם, אין הם נחשבים רבו המובהק, וצ"ע הגדר בזה.

[בעיקר דין זה שהרב המגייר נחשב רבו המובהק של הגר, ע"ע דרשות מהר"י מינץ (הדרוש הרביעי) בביאור הפסוק "ואת הנפש אשר עשו בחרן", מדבריו מבואר, דאין ללמוד מפסוק זה שכל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, דשאני גר שכקטן שנולד דמי, ולכך בודאי נחשב כאילו ילדו, וכמו שאמרו בבראשית רבה (לט יד): "אמר רבי אלעזר בן זימרא, אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמר ואת הנפש אשר עשו, אלא אלו הגרים שגיירו, ואם כן שגיירו למה אמר עשו, אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו, כאלו בראו"].

נוסחאות התפילה כנגד י"ב שערים

עוד יש להעיר בענין זה, דבס' לחם לפי הטף (בוכובזה, ערך בהמ"ק) הביא מדברי הזוה"ק (פ' שלח) שבבית המקדש דלעתיד יהיו בעזרה י"ב שערם כנגד י"ב שבטי י-ה, וכל שבט יוכל להכנס רק בשער המיועד לו, ואם בא אחד משבט ראובן בשער שמעון, יהיה השער דוחהו, ומתוך כך יהיה ניכר חילוק השבטים זה מזה. ויש לשאול, היאך יכנסו הגרים לבית המקדש, הרי הם אינם שייכים לשום אחד מן השבטים. ואין לומר שהגרים יוכלו להכנס בכל השערים, שאם כן עדיין לא יהיה ניכר ייחוד השבט ותמיד יש לתלות שאולי אותו הבא עתה בשער אינו אלא גר. עכ"ד.

ואפשר לומר, דהנה ידועים דברי מהרח"ו (שער הכוונות, עניין נוסח התפילה) ז"ל: "יש שינויים רבים בין סידורי התפילות, בין מנהג ספרד ובין מנהג קאטלוניא ובין מנהג אשכנז וכיוצא בזה. הנה בעניין הזה אמר לי מורי האר"י הק'] ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים, וכל שבט ושבט עולה תפילתו דרך שער א' מיוחד לו, והוא סוד י"ב שערים הנזכר בסוף יחזקאל. והנה אין ספק, כי אם תפילות כל השבטים היו שוות, לא היה צורך לי"ב חלונות ושערים, וכל שער יש לו דרך בפני עצמו, אלא ודאי מוכרח הוא, שכיוון שתפילותיהם משונות, לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט. כי כפי שורש ומקור נשמות השבט ההוא, כך צריך להיות סדר תפילתו. ולכן ראוי לכל אחד ואחד להחזיק כמנהג סדר תפילתו כמנהג אבותיו, לפי שאין אתנו יודע מי הוא משבט זה ומי הוא משבט זה, וכיוון שאבותיו החזיקו במנהג ההוא, אולי הוא מן השבט ההוא, הראוי לו אותו המנהג, ועתה בא לבטלו, ואין תפילתו עולה למעלה, אם לא בדרך הסדר ההוא". והובאו דבריו במגן אברהם (ריש סי' סח).

ומעתה י"ל, דאותם י"ב שערים שבמקדש מכוונים כנגד אותם י"ב שערי רקיע, ואף בהם, הטעם שלא יוכל בן שבט אחד להכנס בשער שבט אחר, הוא משום ששער זה אינו מתאים לו לסדר עבודתו המיועד לו והנהוג בקרב בני משפחתו. אבל הגר, בהכרח צריך לברור לו נוסח ומנהג כאחת מעדות ישראל, וכאשר ברר לו דרך זו, הרי הוא נכלל עם בני אותו שבט בכל סדרי עבודתם, ויוכל לבוא בשערם שהוא הנכון והמיועד גם עבורו.

[2] דלא גרע דינו ממי שהלך למקום שיש בו מנהג קבוע, וכמו שמצינו לגבי אשה בבית בעלה, שכתבו אחרוני זמנינו שעיקר חיובה לנהוג במנהגי הבעל הוא משום שהיא דרה בביתו ונחשב לה הדבר כמנהג המקום, ראה בהרחבה בספרנו משנת הכתובה ריש פרק ל"ג.

לענין בנו של הגר שנולד בקדושה, הובא בס' כל משאלותיך (עמ' תקנט) בשם הגר"ח קנייבסקי, שכאשר אביו הגר מנהיג בבית מנהגים לכלל המשפחה אף שאינם אצלו כמנהגי אבות, מכל מקום בניו מחוייבים בכך משום "אל תיטוש תורת אמך", אך נראה שגם לגבי בנו שנולד לו בגיותו שאינו בכלל "אל תיטוש" מכל מקום מחוייב הוא בכך מדין מנהג המקום.