שאלה:
שלום וברכה
דוגמה לקידושא רבא בשבת בבוקר, קידשנו על היין ועשינו המוציא.. לפתע הגיע אורחת מבוגרת מבית הכנסת ומבקשת שיקדשו לה. האם אוכל לקדש לה לאחר שיצאתי י"ח? כיצד נכון לנהוג במקרה כזה..? וכן, אם יבוא עוד אורח לאחר מכן. כיצד לנהוג? תודה רבה רבה כבוד הרב
תשובה:
שלום וברכה
בדרך כלל, גם אדם ששמע קידוש בבית הכנסת ובא עתה לביתו, הוא מוציא את אשתו ידי חובת קידוש, כיון שגם הוא חייב בברכה מדין ברכת הנהנין כיון שהוא טועם מהיין.
שאלתך מתחילה, כאשר אני כבר קידשתי, וגם התכוונתי להמשיך לשתות יין בסעודה, כך שאם אני רוצה לשתות עכשיו יין אני לא מברך עליו, האם אני יכול לומר את הברכה בשביל אדם אחר שלא שמע קידוש, ובענין זה יש חילוק בין גברים לנשים. לגבי אורח גבר שבא ודאי אני יוכל לקדש עבורו, כיון שבכל דיני ברכת המצוות והשו"ע פוסק שכך גם לגבי קידוש בשבת בבוקר, יש דין ערבות – "אף על פי שיצא – מוציא" [ראה סי' קסז סעי' כ], אבל לגבי נשים יש מחלוקת אם יש דין ערבות, כפי שנבאר במקורות, לכן או שתעשה היא לעצמה, או שיעשה עבורה מי שאינו רגיל לשתות יין בסעודה, כך שאם הוא בוחר עתה לשתות יין הוא צריך לברך עליו.
מקורות:
הפוסקים דנו לגבי קידוש בלילה לאשה שאינה מתפללת ערבית, האם הבעל יכול להוציא אותה ידי חובה, אחר שהוא קיים את עיקר חובתו שמדאורייתא בתפילת שמונה עשרה ועתה הוא חייב רק מדרבנן, והיא חייבת מדאורייתא.
ולהלכה: ראה דגול מרבבה (או"ח סי' רעא), שהואיל ובעל יצא ידי חובתו מדאורייתא בקידוש שבתפילה אפשר שאין האשה יוצאת בברכתו, ולפי שנשים אינן בכלל ערבות ולא נאמר בהן דין ד"יצא מוציא", וכמבואר ברא"ש (ברכות פ"ג סי' יג), ובתלמידי רבינו יונה שם (יב ע"א מדפי הרי"ף), וע"ע שו"ת מוצל מאש (ח"א סי' יב) סמא דחיי (או"ח סי' יג), חלקת יואב (ח"א סי' לו), חקרי לב (או"ח סי' מח), ושו"ת כתב סופר (או"ח סי' כט). מיהו יעויין שו"ת רעק"א (סי' ז) שחולק על דברי הדגול מרבבה בזה, ולדעתו אף נשים בכלל ערבות, ודחק לפרש כוונת הרא"ש, דכיון שנשים אינן חייבות בברכת המזון מדאורייתא נחשבות הן לענין זה כמי שאינו "בר חיובא", ולכך לא שייך בהו דין "יצא מוציא", משא"כ לענין שאר ברכות. כדבריו נראה בס' תשב"ץ קטן (סי' קעו), ארחות חיים (הל' מגילה אות כד) ומג"א (סי' תרצב ס"ק ה). וע"ע פמ"ג (סי' רעא משב"ז ס"ק א, סי' תפט משב"ז ס"ק ב, סי' תרפט א"א ס"ק ד, ופתיחה כוללת ח"ב אות טז), שו"ת חת"ס (או"ח סי' כא, שהורה שיכוון כל אחד שלא לצאת ידי חובה באמירת הקידוש בעת התפילה, שאל"כ אפשר שלא יוכל להוציא את אשתו ידי חובתה), שו"ת בית שערים (יו"ד סי' רכ), שו"ת אבני נזר (או"ח סי' תלט, יו"ד סי' שכג), ושו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' פז, עיי"ש שכתב, שראוי לכל אשה שלא התפללה ערבית, שתאמר את מילות הקידוש בלחש יחד עם הבעל.
