שאלה:
ברכת האורח- בעל על אשתו ולהיפך
האם הבעל צריך לומר ברכת האורח לאשתו, והאישה תברך על בעלה? האם אפשר מקורות לכך? או שזהו מנהג לא ראוי?
תודה רבה!!!
תשובה:
שלום וברכה
השאלה בודאי אינה ביחס לבעל, כיון שהאוכל הוא שלו, אלא ביחס לאשה הנזונת מנכסי בעלה, וגם בזה מנהג העולם שאשה הסועדת על שולחן בעלה אינה מברכת את ברכת האורח בברכת המזון.
בטעם הדבר לא מצאתי לעת עתה מפורש בדברי האחרונים, ומ"מ נראה לצדד בזה בכמה דרכים.
א. במג"א (סי' רא ס"ק ב) כתב, דמי שמשלם לבעל הבית על מזונו אינו מברך ברכה זו, לפי שמשלו הוא אוכל, וכ"ה בשו"ע הרב לבעל התניא (שם סעי' ד), ומשנ"ב (ס"ק ז). וא"כ יש להסתפק באשה שבעלה חייב במזונותיה, האם דינה כאורח או כבעל הבית, שהרי בתורת חיוב הוא נותנם לה.
ונראה, שאם אמר לה הבעל "צאי מעשה ידיך למזונותיך", או שאמרה היא "איני ניזונת ואיני עושה", ודאי נחשב הדבר שמשלה היא אוכלת, שכבר זכתה בכל מעשה ידיה ושוב אין היא אוכלת מפיתו [ושמא יש לחלק בין שני מקרים אלו גופייהו, דבאמירתה איני ניזונת ואיני עושה בטלה זכות הבעל במעשה ידיה ומשלה אוכלת, משא"כ בצאי מעשה ידיך למזונותיך שמעשה ידיה שלו הן, אלא שנותנם הוא לה עבור מזונותיה, ולא גרע ממעות אחרים שבידו ליתנם לה דא"צ ליתן לה מזונות ממש]. אלא שבאופן זה, אם היתה אוכלת משלו מן הדין היה לדונה כאורח.
ב. בס' חסד לאלפים (ס"ק טו בהגה' מבנו) כתב, דבן הסמוך על שולחן אביו אם הוא יותר מבן ו' שנים עליו לברך ברכת האורח. ונראה מדבריו, דכיון שלאחר הגיעו לו' שנים אין האב חייב לזונו אלא מדין צדקה בעלמא [ראה להלן פרק לד דין כז], דינו כאורח, אבל קודם לכן שהאב חייב במזונותיו, דינו כבעל הבית, ולפי"ז נראה פשוט דה"ה אשה הניזונת מנכסי בעלה נמי דינה הכי.
ג. טעם נוסף י"ל להקל בזה, שהרי נוסח מיוחד נהגו לומר אשה על בעלה והבעל על אשתו, ואפשר שנפטרת היא בכך מלומר ברכת האורח, ונראה דטעם זה עיקר.
