שאלה:
בפרשת תולדות מדויק מדברי רש"י במאמר יעקב לאביו "אנכי עשו בכורך"- "אנכי הוא המביא לך, ועשו הוא בכורך"
משמע שמותר לומר דבר שהוא ישמע כמו שקר לעצמי, אלא שהזולת לא יבין זאת ויחשוב שהוא דבר אמת, ואת המטרה השגתי.
למשל, כשהרב שואל אותי מדוע לא הגעתי בזמן לכולל?! אני עונה לו "אשתי איחרה להחזיר לי את הרכב", ואין הדבר נכון, וכוונתי במילה "איחרה" זה על פעם מסויימת בעבר, ולאו דווקא מה שקרה היום. הרב לעומת זאת הבין שאני מתכוון להיום.
וכן כשההורה שואל "עשית שעורי בית?" הילד עונה "עשיתי" וכוונתו שעשה משהו אחר.. לא את השיעורים. וגם זה מדויק מדברי רש"י ששאלו יצחק "האתה זה בני עשו ויאמר אני" פירוש אנינזה אני, ולא אמר אנכי עשו..
האם אני צודק בסברתי כדי להימנע מדבר שקר תרחק להשתמש בשיטה זו?
תשובה:
זה בודאי לא נכון. למעשה החסרת את החלק המרכזי בסיפור…
רבקה אמרה עלי קללתך בני וכפי שמתרגם אונקלוס "עלי איתמר בנבואה". כלומר יש ליעקב הוראה של נביא שמצוה עליו לשקר את אביו כדי לזכות בברכות! ולכן יעקב הולך לשקר! כי זו מצותו! אלא שהוא עדיין חושש שהדבר יפגום בטהרת נפשו ובהרגשים העדינים שלו ביחס לשקר, ובהקשר לענין זה הוא מפחית מתחושת השקר על ידי שהוא מתכוין באופן האמור. אבל באופנים שאסור לשקר ודאי זה לא יועיל, הרעיון של השקר הוא ההונאה שבענין…
ברכה והצלחה.
אז איך ניתן להימנע מאי נעימויות כאלה? אם אגיד את האמת- אני אפסיד מחמת שאגרום כעס לממונה עלי. ואם אשקר- מדבר שקר תרחק.
מה עושים במקרים כאלה? הרבה אנשים נתקלו במצבים לא נעימים כאלה במעגל החיים.
יש מושג שמותר לשנות מפני השלום, כלומר כאשר אין נזק לשואל רק הוא יכול להעלב או יכול להיות כעס וכדומה מותר לשנות מפני השלום, והדבר מסור ללב מתי להשתמש בזה ומתי אין מה לעשות ומגיע לנו לחטוף על הראש..
השאר תגובה