שאלה:
שלום , באם אלך לפסיכולוג (שמחוייב על פי חוק על שמירת סודיות לגבי תוכן השיחות הטיפוליות ) למען טיפול בבעיות החיים (חברתי/רגשי וכו) שלי שקשורים לתסמונת הפרעת הקשב והריכוז שלי, ובמצב שבו יש צורך לדבר על בני משפחה אחרים, האם צריך את הסכמתם לכך?
מה קורה כאשר הורה אוסר עלי לדבר עליו (כך קרה כבר) במפורש ומבקש שאתמקד בי, האם מבחינה הלכתית זה מחייב?
ואם זה לא מחייב מעיקר הדין- בכל מקרה אני מרגיש שזה לא בריא שיהיה סוד מול ההורה האוסר, שבירת מילתי מולו, הליכה מאחורי הגב…זה מרגיש רע מאוד ואלמלא יש סיכוי שזה מאוד מאוד יועיל לי שכן אותו הורה הוא דמות משמעותית בחיי כלל לא הייתי שואל בגלל חוסר המוסריות שבדבר מבחינת אותו האמון של אותו הורה בי .
תודה!
תשובה:
מבחינה הלכתית לא צריך לבקש רשות, ומותר לומר לפסיכולוג מה שרוצים משום שזה לשון הרע לתועלת.
לגבי שאלתך השניה תשאל את הפסיכולוג עד כמה זה חשוב לפי דעתו, ותנהג לפי המלצתו. ואני מסכים באופן כללי כאשר אין בעיה של אלימות וכדומה, כדאי להיות גלויים בענין זה מול ההורה, ואולי הפסיכולוג ישכנע אותו בצורך הקיים כאן.
שבת שלום ובריאות טובה.
