שאלה:
שלום. מה הדין של מנהגי אבלות בימי בין המצרים לקטנים, הרי בצומות עצמם לא מחנכים אותם לצום, האם ה"ה לכאן?
תודה רבה
תשובה:
אף שגיל חינוך לאבלות הוא גדול יחסית אולי גיל עשר, בכל זאת מצאנו שלא הקלו לקטנים לגמרי. למשל בתספורת החמירו לכל הפחות בשבוע שחל בו, ראה משנה ברורה תקנא פב, ברחיצה הקלו לקטנים רק במקומות החמים ומחמת רגילותם, ראה קרא עלי מועד עמ' כו בשם הגר"נ קרליץ, ורק בקטנים מאוד הקלו ללא הגבלה כלל, אבל כמובן דינם קל הרבה יותר ממבוגרים. בבשר ויין אסרו להם בתשעת הימים, ראה משנה ברורה תקנא ע. כמובן שקטנים מאוד ילדים בני שנתיים שלוש מותר להם לפחות בשר עוף.
שנזכה לגאולה שלמה.
ושמיעת שירים ושהחיינו?
נראה שהשאלה נובעת מזה שלא מחנכים לדבר שלעתיד אנחנו מאמינים שלא יהיה. כי יבנה הבית ולכן לא מחנכים לצומות של החורבן. אז מה השוני. כך כוונת השואל.
שהחיינו לאיאמרו, מוזיקה לילדים קטנים מאוד שצריכים לזה כדי להרגע מותר, ראה נטעי גבריאל פרק טו הערה כט.
זה לא נכון שלא מחנכים לצומות של החורבן, דומני שבכל בתי ישראל מחנכים לצום בתשעה באב. אלא שכאשר ילד לא צם, האם ניתן לו לטעום מכוס ברית המילה או נחשוש שמא זה יגרום לו לטעות בשנה הבאה? בזה קיים החילוק שהזכרת.
ילקוט יוסף:
קטן שלא מלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד, וקטנה שלא מלאו לה י"ב שנה, פטורים מתעניות י"ז בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, עשרה בטבת, ותענית אסתר. ואפי' תענית שעות אין להם להתענות, אף שיש להם דעת להתאבל על החורבן
עוד מהנ"ל:
"הילדים פטורים מלהתענות בתשעה באב כל שאינם בני מצוה, ואין בזה חינוך, שאנו מאמינים בביאת המשיח. אבל אל יאכילו אותם מעדנים"
מעיקר הדין אכן זה כך, ויש בזה כמה טעמים, יש שכתבו מחמת החום הגדול ויש שכתבו טעם זה שהזכרת, אבל למעשה המנהג לחנכם לשעות, כמובא בסידור יעב"ץ ובכף החיים תקנד כג, מהרש"ם ג שסג, ועוד, ופוק חזי מאי עמא דבר…
השאר תגובה