שאלה:
למה העולם נברא בצורה כזאת שכל כך הרבה שעות מוקדשות אך ורק למינימום של שימור הגוף שלא ימות ובמינימום יהיה במצב תקין וכמובן שעדיף שיהיה במצב טוב (מעבר ל"תקין" בלבד)?
הנה פירוט:
שינה + להתכונן לשינה + הזמן שלוקח להתעורר מהשינה – נניח שזה 8.
לאכול + להתכונן לאכול (לקנות מצרכים, להכין אותם, לערוך שולחן וכו') + לנקות אחרי האוכל נניח שזה שעה ביום (תאורטית יכול להיות גם יותר).
לצחצח שיניים, ענייני שיער, שירותים, להתקלח וכדומה – נניח 45 דקות ביום.
לשמור על כושר גופני – נניח ממוצע חצי שעה ביום.
בטח אפשר למצוא עוד דברים (לפעמים יש מחלות, טיולים, קניות שונות שנצרכות וכן הלאה), אבל אם רק נסתפק בזה – כבר הגענו ל-10 שעות ו-15 דקות כל יממה.
אז סך הכל 42.5% מחייו של אדם מוקדשים רק לשימור הגוף. ושוב, כנראה שאפילו יותר מזה. וכמו כן בשנות הילדות מוקדשים לדברים השונים עוד זמן מהרשימה וגם בזקנה להרבה אנשים יש מחלות ודברים אחרים שצריכים להקדיש לזה זמן רב.
הייתי מצפה למשל שיהיה אולי 20% מהיום, וכך שאר היום יוכל להיות מוקדם לפיתוח רוחני, לפיתוח קשרים עם אנשים, לתרומה לעולם וכן הלאה.
אני לא מצליח להבין למה 42.5% ויותר מוקדשים אך ורק לקיום הגוף בצורה הכי מינימלית ובסיסית.
תשובה:
שלום וברכה
שאלתך חשובה מאוד, ונוגעת בכל הרעיון של תפקידנו בעולם הזה. אינני יודע להשיב לך לגבי מינון מדוייק, רק בורא עולם קובע כמה זמן הוא דורש לכל תפקיד, אבל מה שהוא בודאי מלמד אותנו, הוא שכל העיסוק בצרכי הגוף הוא בהכרח חייב להיות חלק מהתפקיד שלנו בעולם הזה, ואף בהליכותינו בדברים הנוגעים לגשמיות עלינו לגלות כבוד שמים בעולם ולעשות כל מעשינו לשם שמים, ובורא עולם יקבע כמה זה חשוב וכמה זה יש לתת ולהקדיש לזה. אבל זה בהכרח לא יכל להיות סתם ביזבוז זמן, אלא אדרבה, כאשר אדם אוכל ושותה לשם שמים, דואג לצרכי גופו כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת ה', מודה לה' על אכילתו ועל בריאותו וכו', זה חלק מעבודתו הרוחנית וזה נכון וטוב. הכל רק חייב להיות בכוונה הראויה ובמינון הנכון. והאמת כי לפעמים זה התפקיד הכי קשה, ובהחלט ניתן להבין למה מוקדש לו זמן! שכן הרבה יותר קל ללמוד לשם שמים מאשר לאכול לשם שמים, שזו בחינה שנזקקים לה לעבודת חיים שלמה ולא ל אחד זוכה לה…
שנזכה לכל הישועות.
