זמן תפילת מעריב במוצאי שבת החל בליל יום טוב

אולם סיבה זו לא הובאה להלכה, בשו”ע (סי’ רצג) הביא כי אם הוא אנוס יכול להתפלל מעריב של מוצאי שבת בשבת. וכתב במשנה ברורה (ס”ק ט’): “ומ”מ כתבו האחרונים דאין לעשות כן דדבר תמוה הוא לרבים גם שמא יבואו להקל במלאכה ובפרט בימינו דנוהגין לעשות תמיד כרבנן שמתפללין מנחה עד הערב בודאי מדינא אסור להקדים מעריב במו”ש ואף דבע”ש יש שמקילין היינו משום דמצוה להוסיף מחול על הקודש משא”כ במו”ש”. כלומר, סיבה זו של תוספת שבת במוצש”ק לא הובאה להלכה. ואם כך, כנראה שאם עדיין אינו עושה מלאכה ברגעים המועטים לאחר צאת הכוכבים, עדיין קיים תוספת שבת למרות שהתפלל כבר.

אמנם בשו”ת דברי יציב (ח”א סי’ קלד) כתב שהנוהגים כר”ת לא יתפללו ערבית מוקדם גם אם לא יהיה להם מנין מאוחר יותר. אבל נראה שזה בגלל שכידוע דעתו היתה כר”ת לגמרי. אבל היום בדרך כלל הנוהגים להחמיר כר”ת בדאורייתא אינו אלא משום חומרא. וראה בשולחן שלמה (סק”ב) שהובא בשם הגרש”ז אוירבך שאם אין לו אפשרות לעשות הבדלה מאוחר יותר, יכול לשמוע הבדלה ממישהו אחר.

שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן קלד: וכיון דנהגו כבר ברוב תפוצות ישראל להחמיר כשיטת ר"ת דצאה"כ הוא לכל הפחות ע"ב מינוטן אחר השקיעה, וכמ"ש המחבר בסי' רס"א סעיף ב', וכבר האריך והרחיב בזה ש"ב הגה"צ מקאלשיטץ זצוק"ל בקונטרס בין השמשות בדברי חנה והביא מכשבעים ראשונים ופוסקים שמסכימים לשיטת ר"ת, ולא ידעתי מי הנהיג במקומכם, שהוא אתרא דמר הב"י, שלא להחמיר כשיטת ר"ת, ובכל אר"י לא אדע מקור המנהג, דהלא הב"י הוא מרא דארעא קדישא. ואפשר שהתחלת הדבר להקל נגד שיטת ר"ת היה מקושר במצב הרעוע באר"י ופחד הפרעות מהישמעאלים עליהם, שהלכו באותה שעה למסגדיהם ימ"ש, ולזה הקילו להתפלל ערבית מוקדם כ"כ, אבל באמת ברוב גלילות ישראל החמירו כשיטת ר"ת, ושמענו שגם הגאונים הצדיקים מבריסק שהיו באר"י החמירו כשיטת ר"ת, [וע"ע לעיל סי' ק"י – קט"ו].

ולזה במקום שנוגע לחשש דאורייתא שיבוא להקל במלאכה, י"ל דכו"ע מודי דתפלה בציבור נדחה. ובפרט באפוקי יומא דחמירא יותר כמו שהאריכו הפוסקים, וגם הוי איקבע איסורא כמ"ש באו"ח בסי' שד"מ ס"א, ובמג"א שם ס"ק א', ועיי"ש בפמ"ג בא"א ס"ק א' וג' ובמ"ז ס"ק א', והארכנו בזה הרבה בשיעורים [עיין המדרש והמעשה (יוניאן סיטי תשל"א) עמ' י"ז ואילך]. וגם הוי ספק כרת דלגירסא ישנה ברמב"ם פ"ט מטומאת מת הל' י"ב ובכס"מ שם ס"ל דבספק כרת ספיקא מן התורה להחמיר, וכאמור הוי גם איקבע איסורא דלכו"ע ספיקא מן התורה אסור. וגם שבשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' כ"ג הביא מדו"ז הגה"ק משינאווא זי"ע, ששמע מהגה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע, שלא יהיה באפשרי להכריע בשיטות הפוסקים בזה הר"ת והגאונים וש"ר וגם אחריהם המבארים דבריהם עד עת קץ ב"ב עיין שם, וא"כ ע"כ ספיקא דאורייתא שלכו"ע הוי בכה"ג מן התורה להחמיר, ולזה לא ידעתי טעם המקילין בזה בספק כרת ומיתת ב"ד.