שאלה:
דודתי היתה נערה צעירה, ובסוף השואה היתה חולה ונלקחה לשבדיה לבית חולים. שם "אומצה" ע"י משפחה מקומית גויה, והתחתנה עם בנם. שם חיה עד פטירתה. האם צריך לומר עליה קדיש או להדליק נר לזכרה?
תשובה:
שלום וברכה
אני חושב שבהתחשב בסיטואציה וכל הנסיבות הכואבות, דינה כתינוק שנשבה ויש לנהוג אחריה אבלות ולומר קדיש כל השנה.
בשורות טובות.
מקורות:
מעיקר הדין, אדם שהוא אפיקורס אין צורך לשבת עליו שבעה. ראה שולחן ערוך יו”ד סי’ שמ”ה סעיף ה’, אולם ניתן להתאבל עליה כמבואר ברמ”א בסי’ שע”ד סעיף ו’, וראה בספר בינה ודעת פרק י”ח סעיף ג’ ובהערות שם מקורות לכך שיכול לשבת גם מפני כבוד הבריות של הבן. ובספר אמת ליעקב להגר”י קמינצקי סי’ שמ”ה כתב שנוהגים להתאבל על תינוק שנשבה, וראה עוד בשו”ת שבט הלוי חלק ג’ סי’ קס”ו.
