שאלה:
ידוע הכלל :שמצווה שידור אדם בסוכה בשבעת ימי החג כדרך שהוא דר בביתו במשך השנה. ומבלי להיכנס לפרטים והגדרות ,גם ידוע שכשאדם רוצה לאכול, במקרים מסוימים חייב בסוכה, וכן לישון אפילו עראי, חייב בסוכה. ואף מברך לישב בסוכה כשאוכל.
השאלות: א)במקרים אחרים, כמו שאדם עוסק במשהו, קורא ספר, מדבר, וכדומה. אם יעשה זאת בסוכה, יש בכך ממש מצווה,(למרות שלא מקובל לברך לישב בסוכה במצב כזה) או רק סגולה וכדומה?
ב)אם יש מצווה במקרים בסעיף הקודם, זה גם חובה ממש כמו אכילה ושינה בסוכה? ואם זה לא אותו דבר, בכל זאת צריך איזה שהיא השתדלות לקיים אותם בסוכה בשל המצווה שבהם, או שאין שום סוג של דרישה לקיימם בסוכה?
ג) האם יש עוד מקרים שאדם חייב בסוכה כמו ברמה של אכילה ושינה ?
ד)דברים שבמשך השנה לא עושים בבית(בשונה משיחה, קריאת ספר וכדומה שלפעמים עושים גם בבית). אם אדם יתחכם כביכול ויעשה אותם בסוכה כי רוצה לקיים מצווה, אכן יקיים מצווה? אני מתכוון לדברים מכובדים, שכן ידוע שלא עושים דברים לא מכובדים בסוכה.
תודה רבה.
תשובה:
כל רגע שאדם בסוכה וכל פעולה שהוא עושה בסוכה היא מצוה, כלשון השו"ע שמטייל בה – כלומר משחק קורא וכו' משוחח ועוד, אלא שאם עשה פעולה זו מחוץ לסוכה לא ביטל עשה, כיון שלפעמים זה נעשה גם בחוץ, אוכל ושינה שהם פעילויות עיקריות של בית, אם עושה אותן מחוץ לסוכה הוא עובר איסור ממש ומבטל עשה. אבל כל רגע בסוכה היא מצוה.
אני מקצר בגלל יום הכיפורים הנכנס.
קראתי שאם אדם בלי סיבה יחליט לדבר לקרוא וכו' מחוץ לסוכה זה ביזוי מצווה, לא מקובל לומר כך?
לגבי הסעיף הרביעי בשאלה . הבנתי נכון שיש מצווה?
זה נכון, אבל יש להפריד בין איסור גמור לבין הנהגה פסולה. ודאי הצורה הנכונה שכל שבעת ימי החג נוהגים בסוכה כבית.
בהחלט ממש.
השאר תגובה