לתרומות לחץ כאן

ערלה בפלפלים

שאלה:

מה דין ערלה בפלפל

תשובה:

הנושא של ערלה בפלפלים נדון רבות בפוסקים, ולמעשה יש בזה גם סוגים שונים של פלפל.

הפלפל גינה המתוק, בדרך לא יכול להחזיק יותר משנתיים, והוא גם נותן פירותיו תוך שנה הראשונה, ולכן נקטו בפשיטות שהוא ירק ואין בו ערלה.

הנושא הוא יותר בסוגים שונים של פלפל חריף, ובעיקר מזן השטה. הם עשויים להתקיים כמה שנים, אלא שפירותיהם פוחתים כל הזמן ולכן חקלאים עוקרים אותם כל שנה ושותלים שוב. ראה הליכות שדה גליון 110.

בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תתקסו נקט בפשיטות, שצמח שנותן פירות תוך שנתו הראשונה הוא לעולם ירק. וכן הובא ברב פעלים ח"ב סי' בשם התוספתא.

אמנם החזון איש ערלה סי' יב ס"ק ג כתב שלא לסמוך על סימן זה לבד, וכן נראה מדברי הכפתור ופרח סי' נו שאסר אכילת חצילים לחלוטין נראה שלא סמך על סימן זה.

הברכי יוסף יו"ד סי' רצד כתב בשם זקנו ר"א אזולאי שהסיבה שמותר לאכול חצילים, משום שבשנתם הראשונה פירותיהם טובים והם נעשים רעים ומרים יותר ויותר משנה לשנה. ואילו אילן מטבעו משביח והולך כל הזמן.

החזון איש שם כתב לחדש, שאילן שלא נותן פירות יותר משלוש ארבע שנים אינו אילן, ולדבריו שוב אין מקום לחשש למעט זן מסויים אולי של שטה.

משום כך למעשה לא חששו לערלה בפלפלים והם נמכרים בכל החנויות עם הכשרויות המהודרות.

הצטרף לדיון

6 תגובות

  1. אם כן מה פשט במה שבכמה מקומות בש"ס (לדוגמא מסכת סוכה בערך דף לד עא) מובא היה ר מאיר אומר ממשמע שנאמר ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא עץ מאכל מה ת"ל עץ מאכל עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה.

  2. בהמשך לתגובת הכותב הקודם מהגמרא בברכות, יש להוסיף כי גם מהראשונים שם [עיין תלמידי רבינו יונה, רשב"א ורא"ש] שהקשו על שיטת הרי"ף והגאונים [שמברכין על פלפלי (רטיבתא) בפה"א] דמהגמרא עולה שהם פירות העץ שהרי הם ערלה, ומשמע דודאי לית מאן דפליג ועכ"פ שפשוט שההלכה כר"מ. וגם שיטת הרי"ף הרי תירצה הרשב"א שם [באופן שאינו שייך לדיני ערלה, כלומר, שאף שהוא עץ בדיני ערלה, מ"מ לגבי ברכה שאני, עיי"ש]. וראה מש"כ בזה בשו"ת משיב דבר ח"ב סי' פד' דפשיט"ל כנ"ל דמהראשונים הנ"ל מבואר דיש ערלה בפלפלי. ואמנם בשיטת הרמב"ם נקטו יותר דפוסק שלא כר"מ להלכה (וכפה"נ סבר דלחכמים אינו כן). ויש לעמוד בזה. ואכמ"ל [ועיין במשיב דבר הנ"ל].
    עכ"פ, לכאורה לפי הכללים שמסרו בידינו רבותינו האחרונים אשר עולה מהם כי ברוב מוחלט של זני הפלפל המצוי כיום אין ערלה, וכפי שכתבתם, צ"ע במה דיברה הגמרא וראשונים הנ"ל, ועל כרחינו לומר דיש עכ"פ זן אחד דיש בו ערלה. ולפי הדברים המבוארים בהליכות שדה 110 שציינתם, לא נותר לנו אלא לומר שחז"ל כיוונו על זן ה'שאטה'. ומ"מ ראוי היה לברר האם הוא עונה על הנתונים שגילו לנו חז"ל ביחס אליו, היינו שטעם עצו ופריו שוה, וגם מתי הוא נותן פירות, כלומר שאם יתברר לנו שזן זה נותן פירות בשנה ראשונה הרי לכאורה מכאן ראיה שלא כהסימן שנתן הרדב"ז שכל שגדל בשנה ראשונה אינו ערלה כי אינו אילן, שהרי אנו רואים בזן זה שנותן בשנה ראשונה [וע"כ לומר שהוא הזן שאליו כיוונו חז"ל שהוא פלפלים שהם ערלה, וכנ"ל].
    בהליכות שדה שם כתבו שביררו האם הפלפלים שורדים בחורף ומגדלים פירות גם בשנה שניה ושלישית, הואיל וצמח שמניב פירות בשנה ראשונה ואינו חי שלש שנים, אין בו ערלה, עד כאן דבריהם, ולכאורה לא דייקו כ"כ, כי משמע מדבריהם ששני התנאים יסודם אחד וכאילו תלויים זה בזה, ובאמת זה אינו כי אמת הוא שהחזו"א לא סמך להתיר בחצילים אא"כ נתקיים גם התנאי שהעיר הוא שכל שלא מגדל אחר שלש או ארבע שנים אינו אילן, מלבד תנאי הרדב"ז שכל שנותן בשנה ראשונה אינו אילן, אבל טעם הרדב"ז עומד לעצמו, ויש שסמכו עליו לענין הפאפיה, כידוע, ואם מתברר שפלפלים מזן השאטה אכן מוציאים פירות בשנה ראשונה [וכפי מה שמשמע בהליכות שדה הנ"ל] א"כ יקשה מזה על סימן הרדב"ז וכנ"ל. ולכאורה אם נאמר כך, כבר שוב אין צריך לומר שצריך את התנאי של הרדב"ז כלל, וע"כ להסתפק בכללו של החזו"א בלבד. אבל זה אינו מוכרח לגמרי.
    עכ"פ לכאורה מדין הפלפלים שמשמעות רוב הראשונים שראינו שלהלכה יש בהם ערלה, ולפי הבדיקה שעשו ע"כ לומר שכיונו חז"ל לזן ה'שאטה' עכ"פ בחלקו, א"כ יקשה על סימן הרדב"ז הנ"ל. וכמו"כ יקשה על סימן המהר"ם אלשיך [שהבאתם גם משם הברכ"י בשם מהר"א אזולאי] שבמתמעטים והולכים הפירות אינו אילן, והרי גם זנים אלו כפי הנראה מהדברים בהליכות שדה הנ"ל מתמעטים והולכים. וכפי שכתבתם. ובירור זה חשוב מאד מאד לנידון הפאפיה ונידון הפסיפלורה, שהם נותנים פירות גם אחרי שנה שלישית, אלא שכפה"נ נותנים גם בשנה ראשונה, ובפסיפלורה יש גם את הסימן של מהר"מ אלשיך, וכפי שכבר האריכו בזה העוסקים בדינים אלו צא וראה בספריהם ואכ"מ, וא"כ תגובת הכותב הקודם חשובה היא מאד כי הוא יסוד לבירור רציני של הדברים. יש לציין כי התוספתא שהוזכרה משם הרב פעלים לא מצויה בידינו [ואגב מי שהביאה הוא מהר"ש גרמיזאן, כידוע] וקשה מאד לסמוך על דבר עלום שלא ידענוהו כלל וכלל נגד מה שרואות עינינו בפלפלים. וכן כל הכללים הנ"ל ממהר"ם אלשיך והחזו"א גם אינם מבוררים כלל בחז"ל ואינם אלא מסברתם הגדולה ומכח ההכרח של מנהג כל רבותינו בדור הרדב"ז והלאה שלא החמירו כלל באכילת החצילים אף לא בא"י. וא"כ אם מתברר מאופן גידול הפלפלים שיש פקפוק בסימנים אלו הדבר צריך תלמוד כראוי ולדון בו ביישוב הדעת ובאמיתת הרצון להעמיד האמת הנצחית של תורתינו הקדושה על תילה. ויתקלס עילאה. ואף אם תאמרו שאין לנו לפקפק כלל [מה שלענ"ד אינו נכון] מ"מ לא נפיק מכלל דרוש וקבל שכר ואולי יתברר איזה חיזוק ובירור יותר לאחד הסימנים.

    אגב, י"א כי לא היתה כוונת מהר"ש גרמיזאן לתוספתא אלא לתוספות או הוספה כלשהי [עוד יש לציין כי גם בתוספתא ערוכה לא פעם גדולי קדמונינו לא מקבלים במהרה אלא בבירור אחר בירור כי פעמים יש שיבושים או דאין הפירוש כפי הפשטות. ודבר זה ידוע לכל לומד ומצוי בדברי רבותינו הראשונים ז"ל. וכמובן בענין כזה שהעולה מהגמרא וכפי המציאות הנראית לעין יוצא לא כהתוספתא, מה גם שי"ל שהיא דחויה והלכה כר"מ].

    אמנם אולי היה מקום לומר שהפלפלים שדיברו מהם חז"ל אינם מצויים בימינו כלל וכלל אם שנכחדו אם מפני טעם אחר, ולפ"ז נוכל ליישב את הסימנים שנאמרו מהאחרונים. ודבר זה צריך בדיקה ובירור היטב כמה הוא אפשרי שסו"ס לכאורה אנו עוסקים כאן לדון לחומרא שלא כהסימנים עכ"פ בחלקם שמסרו אחרונים ז"ל [ונפק"מ לפאפיה ופסיפלורה הנ"ל].

  3. בהמשך לתגובתי הקודמת, ראיתי להוסיף, דהנה אם נכריע שלא כהסימנים שכתבו האחרונים, היינו מה שגדל בשנה ראשונה, ומה שהפירות מתמעטים והולכים, א"כ הרי שגם בחו"ל יהיה אסור. וכידוע דבפאפיה ובפסיפלורה רוב הפירות הם מערלה, ובזה יש נידון בפוסקים אם גם במיעוט היתר, אמרינן ספק ערלה בחו"ל מותר, ועכ"פ צריך לברר את הדין באופן שברור שהכל מערלה.
    והנה אם נאמר דאכן יש תוספתא כזו שכל שגדל בשנה ראשונה אינו אילן, א"כ אולי נוכל לומר שהאמת כמו שכתבתי בתגובה הקודמת דאכן היא מחלוקת ולדעת ר"מ חשיבא ערלה ולדעת התוספתא אינה ערלה, וא"כ בא"י יש לנו לאסור וכדעת הראשונים שהובאו בתגובה הקודמת, אבל בחו"ל י"ל דהלכה כדברי המיקל, ורק ב"ש במקום ב"ה אינה משנה וכמבואר בסוגיא בברכות דף לו' ריש ע"ב, אבל בשאר פלוגתות י"ל דהלכה כדברי המיקל. ומעתה נוכל להקל בשופי בחו"ל.
    כמו"כ י"ל דמה שהר"מ לא פסק כר"מ הוא משום התוספתא, או שיטה אחרת שמצא ופסק כמותה, ונוכל לומר דאולי באמת מחלוקתם היא משום שהפלפלים מוציאים פירות בשנה ראשונה וגם מתמעטים והולכים, וא"כ להר"מ יצא להלכה שסימנים אלו אמת ומכריעים להלכה וגם בא"י, ואנו, אף אם נחמיר כדעת שאר הראשונים מ"מ בחו"ל נוכל להקל מכח המחלוקת אם כהר"מ אם כדעת החכמים שפסק כמותם הר"מ [ומיהו לא משמע דהראשונים הכירו דיעה בתנאים כהר"מ].

  4. בתגובה הקודמת כתבתי דאולי הפלפלים שדיברו בהם חז"ל אינם בימינו אם מפני שהוכחדו וכו'. אבל לכאורה לא כן משמע מדברי הראשונים והפוסקים שהרי פסקו הראשונים בדין ברכת הפלפלים כמבואר ברי"ף וע"ז דנו הראשונים כאן בברכות, ובשו"ע גם פסק דינם, ולא השמיעונו שאינם מצויים, ואם היה שינוי מזמן חז"ל הרי שהיה להם לפרש שהרי ודאי יש שינוי בדין הפלפלים וגם לענין ברכתם שהרי דוקא בסוג פלפלים שאין רגילות לאוכלם כלל יבשים דיברו בגמרא לענין ברכה, ואם בזמנם היו פלפלים אחרים ע"כ לפרש, ומדלא פירשו שום שינוי וחילוק בהכרח שלא נשתנה, וא"כ רחוק הדבר לומר שמזמן הפוסקים האחרונים נשתנתה המציאות ושוב אינם מצויים.

  5. בהמשך לתגובותי הקודמות.
    הראוני כי ברמב"ן ברכות שם כתב מפורש שהפלפל שדיברו בו בסוגיא הוא הפלפל השחור. והפלפלים האדומים המצויים אצלינו מקורם באמריקה. כך שלא עליהם דיברו חז"ל. כמו"כ התברר לי שהפלפל השחור עונה על כל הגדרות האחרונים בגדר אילן לדיני ערלה [אינו נותן פירות בשנה ראשונה ואינו מתמעט והולך ונותן אחרי ג' וד' שנים], וא"כ אינו ענין כלל לנידון הפלפלים שלנו.
    ולענין זן השאטה הרי שכפי העולה מהבדיקה שביצעו במכון לחקר החקלאות עפ"י התורה, נראה שדינו ממש כפירות הפסיפלורה, שגם הם נותנים פירות בשנה ראשונה וגם יתכן שמתמעטים והולכים [ובנקודה זו יש נידון מציאותי].

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל