שאלה:
מה גדרו ויסודו של איסור שמיעת מוזיקה בבין המיצרים [אם הוא קיים באמת]. והאם יש מוזיקה המותרת ?
תשובה:
האחרונים נקטו, שהאיסור הזה חמור מריקודים ומחולות שהוזכרו בפוסקים הקדמונים, ראה פרימגדים סי' תקנא א"א ס"ק י, וראה שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' קיא, וע"ע אגרות משה או"ח ח"ד סי' כא אות ד ושו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קנז, וראה שם ח"ח סי' קכז שניגון מוקלט דינו ככלי זמר עצמו, וראה בזה עוד שלמת חיים סי' תתפח, ושו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לג, ובאגרות משה או"ח ח"א סי' קסו. ואגב, בתשעת הימים יש שאסרו גם שירה בפה לבד! ראה מקור חיים סי' תקנא סעי' א וכף החיים שם ס"ק מא.
מקורות:
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תקנא ס"ק י
י שלא. עיין מג"א. בגמרא יבמות מ"ג ע"א קודם לזמן הזה. ובטור, פירוש מראש חודש עד התענית. וכן הוא בשו"ע אין עושין סעודת אירוסין, משמע אף בשבת בנתיים אסור סעודה. ועיין סימן תקמ"ו סעודה בלא זמן אירוסין משמע שם דשרי. י"ל כאן חמיר טפי, ואף שלא בבית חמיו אסור: וריקודין ומחולות מי"ז בתמוז אסור אף בלא אירוסין כלל, ועיין אליה רבה. וישראל שפרנסתו כלי זמר אצל אינו ישראל בבית משתאות, יראה כדי פרנסה שרי ודאי, ואף דבר האבד י"ל דשרי להרויח כהאי גונא אם אין שכיח כלל, עיין הלכות חול המועד בזה: וי"ז בתמוז ועשרה בטבת, יש להחמיר באפשר כמו מראש חודש עד התענית, ועיין אליה רבה א', וצ"ע:
הפרי מגדים שהובא כאן, אין ראיה ממנו לאסור [וכפי שרצה להוכיח המנחת יצחק (א, קיא), שהרב מביא כאן] כי הפמ"ג רק כתב שמותר לישראל להתפרנס מכלי זמר, ולא ציין שיש כאן דין מחודש, וכל כוונתו שאמנם המנהג לאסור ריקודים ומחולות, אבל המנגן לצורך ריקודים ומחולות לפרנסתו, מותר. ומנין לאסור מוזיקה שלא נועדה לריקודים, כמו אחד הנכנס לרכבו ומדליק מוזיקה כדי להנעים את זמנו? גם תשובת מהר"ם שיק [שממנה רצה במנחת יצחק שם להוכיח לאסור] מדברת על אבילות יחיד שהיא יותר חמורה מאבילות של רבים. וכבר התפרסם מאמר של הגר"ש דיכובסקי בענין זה, וכתב להתיר. וכן כתבו להתיר שמיעת מוזיקה למנוחה בשו"ת דבר יהושע ח"ג סימן סג', ובשו"ת בנין אריאל מהגרז"נ גולדברג, ובשו"ת שלמי חובה סימן עח'.
הסברך בפרי מגדים משולל הגיון, למי הוא מנגן לצורך פרנסתו? לאנשים שעוברים איסור וזה מותר? ודאי שלא… יישר כח על הידיעה משו"ת דבר יהושע את שאר הספרים שהזכרת אינני מכיר, עכ"פ מנהג ישראל פשוט בענין זה לאסור [כפי שהעיד גם בדבר יהושע לפני עשרות רבות של שנים…], ומנהג ישראל דין הוא.
כוונתי היתה שהפרמ"ג רק אומר שאמנם אסור ריקודים ומחולות, אבל מי שמנגן ניגונים כאלה שהם לריקודים ומחולות, אם הוא לצורך פרנסתו מותר, אבל כמובן לא חייב להיות שיש אנשים שרוקדים לידו, או שמדובר שמנגן לגויים. ועכ"פ על ניגונים שאינם לריקודים ומחולות, לא הוזכר איסור. והלא בשו"ע אין רמז לאסור מוזיקה דוקא בימים אלו, אלא אסר לכל השנה, וכבר נהגו להתיר. וכמו כן, דברי המג"א הידועים, המה רק לריקודים ומחולות. וכן עיין בהליכות שלמה על בין המיצרים עמוד תיב, דרק שירה המעוררת לריקוד אסורה. ובהערות שם ציין למש"כ בשו"ת מהרש"ג ח"ב סימן קכה' שכתב דכל אדם לפי מה שהוא ע"ש. וז"ל הגר"א שלזינגר בשו"ת שואלין ודורשין ח"ד סימן לז', "כל אדם יש לו בביתו מכשירי הקלטה וקלטות לרוב, ואין הדברים משמחים כל כך כמו בשנים שעברו, שלא היו רגילים בכל אלו. וגם לרבים זה נחשב להם כרפואת הנפש לשמוע זמירות ופסוקים עם כלי זמר, והדבר מציל אותם מדיכאון מחשבות רעות וזרות. ומקיימים מאמר קדושים "מצוה גדולה להיות בשמחה" גם בימי הספירה, שעכ"פ איננו מראים את השמחה בחוץ, אבל בפנימיות יש להיות שמח כי העצבות מביאה את האדם לידי חטאים ומרעין בישין". ומתוך כך קבע: "על כן הדבר פשוט דיש להתיר לשמוע נגינה שקטה גם עם ליווי של כלי זמר בימי הספירה. וכן שמעתי בשם רבנים גדולים וחשובים שליט"א".
וכתב שם שכן דעת הגאון רבי ישראל פסח פיינהנדלר (הביא שם מכתב ממנו), וכן דעת הגרח"פ שיינברג והגר"א נבצאל.
מה שציין הרב המשיב לדברי המקור חיים, יעוין שם שכתב להתיר בסעודת מצוה.
זה נכון שיש כאלו שמתירים נגינה שקטה שאינה מביאה לריקודים ומחולות, אולם לדעתי המנהג הרווח אצל בני תורה להחמיר בזה, וגם הסברא להקל קצת צ"ע, שכן הפרי מגדים לא עשה "גזירה ותקנת חכמים" לאסור דבר המביא לידי מחול, אלא שסבר שאם אסרו ריקוד ודאי אסרו את המוזיקה שמביאה לשמחה, ולכן גם אם זה לא מביא לריקוד יש סברא גדולה לאסור, ואני אומר בזה בודאי בימי בין המצרים, הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים, בסופו של יום אנחנו אבלים על החורבן!! חז"ל אסרו לתקן כלי שיר כל ימי השנה בגלל אבלות החורבן, ניחא כבר הקלנו, כבר שכחנו, אבל לפחות בימי האבלות על בית המקדש אולי לא נדקדק עם הקב"ה כחוט השערה וננהג את מנהג האבלות ונתרכז מעט באבלות, כל כך הרבה חסר שמה שכבר נהגו בעיני ודאי יש לקיים.
השאר תגובה