אדם שמחמת צינון קידש על יין, ולא ידע שהוא מקולקל, כאשר אמרו לו, האם נאמר שהקידוש היה פסול, שהרי אין מקדשים על יין מקולקל שיש בו ריח רע, או שנאמר "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" שהרי בשבילו הוא לא חש בריח מפני צינון ?
ומה הדין אם אין לו בעיה באף דהיינו שלפי דעתו היין טוב, והוא לא מריח ריח רע, ואולם כולם סביבו אומרים לו שזה מקולקל.
האם הולכים לפי האדם עצמו ומאחר שלו זה טוב מותר. או שהולכים לפי המציאות של רוב האנשים ?
בתודה מראש
תשובה:
הבעיה בקידוש על יין מקולקל אינה רק מחמת שלא טעים לו, אלא משום "הקריבהו נא לפחתך", כלומר לא מקיימים מצוה ביין כזה, ולכן נראה שבכל מקרה לא יצא ידי חובה. כמובן זו שאלה מאוד תיאורטית, כי בקלקול מש כל אחד ירגיש, ואם לא הרגיש כנראה אינו קלקול גמור אלא רק קצת חמיצות ויוצא ידי חובה.
מקורות:
משנה ברורה סי' רעב ס"ק א.
