אכילת זיתים – קשה לשכחה?

שאלה:

שלום לכבוד הרב האם יש בעיה באכילת זיתים משום שכחה? וא"כ, אז אסור לאכול בכלל זיתים?

תשובה:

אכילת זיתים מרובה, כלומר מי שרגיל באכילת זיתים כדבר שגרתי, גורמת שכחה. זה לא איסור אבל כדאי למעט. כמו כן רבים נוהגים שלפני אכילת זיתים מערבים בהם מעט שמן זית, שהרי שמן זית מוסיף זכרון…

המקור לכך הוא בדברי הגמרא “ת”ר חמשה דברים משכחים את הלימוד האוכל ממה שאוכל עכבר וממה שאוכל חתול והאוכל לב של בהמה והרגיל בזיתים והשותה מים של שיורי רחיצה והרוחץ רגליו זו על גבי זו ויש אומרים אף המניח כליו תחת מראשותיו, חמשה דברים משיבים את הלימוד פת פחמין וכל שכן פחמין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח והרגיל בשמן זית והרגיל ביין ובשמים והשותה מים של שיורי עיסה ויש אומרים אף הטובל אצבעו במלח ואוכל, הרגיל בשמן זית מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה והרגיל ביין ובשמים מסייע ליה לרבא דאמר רבא חמרא וריחני פקחין”

אמנם לגבי אכילת זיתים שישנו שינוי מכל הדברים המבוארים בגמ’ שכל הדברים משמע שאפילו אכילה חד פעמית אינה ראוי, אולם זיתים צריך שיהיה “רגיל” משום כך ישנם כמה דיעות בזה מה נחשב רגיל, יש שכתבו שאם יש הפרש של יותר משלושים יום מאכילה לאכילה אינו נחשב לרגיל, ומדברי כמה מקומות בגמרא משמע שכל שאינו קובע את אכילתו על כך, אלא אוכל רק מידי פעם אינו נחשב ל”רגיל”, ויש אומרים שאם הזית מעורב בשמן זית אינו קשה לשכחה, וכן נהגו בירושלים.

מקורות:

תלמוד בבלי הוריות (יג:), מג”א (סי’ קע ס”ק יט, ושם כתב שאם אוכלים עם כוונה אין בזה חשש, והכוונה על כוונות ע”פ הקבלה, והובא בכף החיים סי’ קנז ס”ק כז), ודעת המור וקציעה סוף סי’ קע ובהגהותיו לגמ’ הוריות שם, שדווקא בזיתים חיים קשים לשכחה, ולא בזיתים כבושים (והובא להלכה באפיקי מגינים סוף סי’ קנז, וציין שם לסידור עמודי שמים לבעל היעבץ), [אך כבר תמהו עליו שבמאירי מפורש שגם בזיתים מלוחים, ובכף החיים (שם) כתב שיש להחמיר בזה], בנתינה בשמן זית ראה בשו”ת שלמת חיים (סי’ מב במהדורה הישנה, וסי’ תעט במהדורה החדשה), ושו”ת שבט הלוי (ח”א סי’ רה), ועוד, לגבי שיעור הזמן שנחשב רגיל, ראה קובץ כרם שלמה (שנה טז, קובץ א עמ’ לו-לח) תשובת בעל הבצל החכמה, שרק הרגיל באופן קבוע ממש, ודעת הגרח”ק שרק פעם בל’ יום כמ”ש בקונטרס ספר זכרון להגר”ח קנייבסקי שליט”א נדפס מחדש בספרו שיח השדה (ח”ב סי’ יא), וראה בדעתו בזה בדרך שיחה (פרשת ואתחנן), ועוד. ומנהג העולם להקל בזה. וראה בזה בספר ברכת דוד (לר”ד מנדלבום, על עניני טו בשבט עמ’ קמב) מפי סופרים וספרים.