ערבות על שטר עיסקא

שאלה:

שלום רב
חתמתי לפני זמן רב [כ5 שנים] על ערבות בסך 70 אלף ש"ח על הלואה בהיתר עיסקא שלקח חבר מפלוני, העיסקא היתה למשך שנה, ונכתב שיש אופציה להארכה.
בחלוף שנה [כאשר מידי חודש משלם הלווה את הרווח] קיבל המלווה אמון בלווה , והעניק לו 100 אלף ש"ח נוספים בהיתר עיסקא
כשהם עורכים שטר חדש בסך כולל של 170 אלף ש"ח, ללא ערבים כלל.
בצוק בעיתים הלווה "התרסק" והפסיק לשלם [הרווח אותו הוא שילם עד היום הוא כ50 אלף ש"ח, ללא תשלום כלל של הקרן.
כעת פונה אלי המלווה שאשלם לו 70 אלף ש"ח.
שאלתי האם אני חייב לשלם אחר שנעשה ביניהם שטר עליו איני חתום כלל , שהלא מצד אחד בשטר הקודם היה כתוב אופציה להארכה,
אך מאידך ברגע שהמלווה הוסיף לתת עוד 100 אלף ללא ערבים כלל וערך שטר חדש בו הוא לא ביקש ערבות כלל חזינן דסמך על אמינותו של הלווה בלבד. ה
וכן הלווה טוען שמהיכי תיתי לשייך את ה50000 ששולמו על ידו, כאילו לרווח , הוא מחליט שהיה זה עבור הקרן, והרווח ישולם בהמשך, כך שבכל מקרה הערבות הינה על כ20 אלף בלבד, האם יש מש בדבריו ?
יצויין שנפלתי כבר לצערי עם לווה זה [בערבויות אחרות] בסכום של 160 אלף ש"ח אותם אני משלם מידי חודש בחודשו ,
אבקש בכל לשון לקבל תשובה, אולי ניתן למצוא פתח בענין הזה.

תשובה:

שלום וברכה,

כתיבת השטר השני עבור חוב מוגדל לא מבטל את השטר הראשון, ולכן הערבות במקומה עומדת.

הפירעון של הלווה עבור רווחים ולא עבור הקרן, ולכן החוב של הקרן עדיין קיים – וחייב הערב לשלם את כל הקרן.

כדאי לראות את הערבות האם נכתבה רק על הקרן או גם על הרווח, שאם נכתבה על הרווח נחשב לערב על דבר שאין לו קצבה שנחלקו בו הפוסקים.

בהצלחה.

מקורות:

כתב שטר מתנה וחזר שוב שטר מתנה, ביטל השטר השני את השטר הראשון. ואם יש תוספת בשטר השני, לא ביטל שני את ראשון, כמבואר בשו"ע חו"מ סימן רמ. ובהלוואה אם כתב שתי שטרות על הלוואה אחת, כתב בשער המשפט (סימן מח סק"א) שאם יש תוספת בשטר השני לא ביטל שני את ראשון. וכן מבואר בשו"ת רדב"ז (ח"א סימן קכד) ובפת"ש סימן מח ס"ק ב, ובחת"ס חו"מ סימן נא כתבו שהעיקר כדברי הרדב"ז.

לפ"ז בכתיבת השטר השני שנכתב עבור תוספת הלוואה שהייתה, לא אומרים שביטל שני את ראשון. והשטר הראשון בתוקפו.

בטענה השנייה שמא הלווה פרע את גוף הקרן ולא את הרווחים. בסימן פג מבואר גבי לווה שיש שני חובות לאותו אדם ובא לפרוע חוב אחד מהם, ביד המלווה להחליט עבור איזה חוב יהיה הפירעון. ולכן ביד המלווה להחליט שהפירעון יהיה עבור הרווח, ולא עבור הקרן. בנוסף שבהיתר עסקה שסוכם מראש שהתשלום החודשי יהיה מהרווחים, והקרן בעינו וממשיך להתעסק איתו. ולכן אינו יכול להחליט שהפירעון עבור הקרן.

אלא שיש לראות האם הערבות הייתה רק על הקרן, או גם על הרווחים, ואם הערבות גם עבור רווחים, יש לראותו כערב על דבר שאין לו קצבה שנחלקו בו הראשונים. כמבואר בשו"ע סימן קלא סעיף יג.

 

 

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. ראשית ברצוני להביע את התפעלותי על התשובה המפורטת הכוללת ציוני מקורות, חן חן .

    יתכן שיש מקום לחלק בין המקרה של שער המשפט המובא בפת"ש סי' מ"ח סק"ב
    ששם מדובר על שטר שתם זמנו, ואין יכולת לגבות את הרווח של היתר העיסקא,
    ומשום כך נאלצו לכתוב שטר חדש לצורך גביית הרווח.
    וע"ז כתב השערי משפט שלא ביטל השני את הראשון.

    אך במקרה דנן צויין במפורש בשטר הראשון שיש אופציה להארכה [כשאין שום מניעה להמשיך ולגבות את הרווח
    מכח השטר הקיים, וכך נעשה בפועל שהלווה המשיך לשלם את הרווח מידי חודש בחודשו אחר שתמה השנה,
    וא"כ לצורך מה היה צריך לעשות שטר נוסף ללא סיבה, ולא די בכתיבת שטר
    רגיל על ההלואה החדשה שניתנה. ותו לא , ובהכרח שנמחל שיעבודו של ראשון.

    האם אתם מסכימים עם הדברים שנכתבו ?

  2. ראה בשו"ת הרדב"ז שציינתי ששם מבואר שאם יש תוספת בהלוואה בשטר השני, לא ביטל שני את ראשון. וכמו כן בשטרי הלוואה יכול לגבות את שתי השטרות, וזה סיבה נוספת לומר שלא ביטל שני את ראשון.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל