שאלה:
בס"ד
שלום, לעניין דין שהייה בשבת, ישנה שאלה לגבי שיטת חנניה, אם נניח לפי שיטת חנניה שלא חששו חכמים שאדם יבוא לחתה בגחלים, כאשר יניח את הקדירה על האש מערב שבת כאשר המאכל כבר מבושל בשיעור "בן דרוסאי". מפני שאחרי הכל המאכל ראוי באכילה, נשאלת שאלה אחרת, איך יכול חנניה להתיר שאם נניח המאכל עדיין לא הגיע לבישול "כל צורכו" הרי שאסור אפילו להגיס בקדירה בכדי למזוג לצלחות. שאם עושה כן והמאכל עדיין אינו מבושל כל צורכו הרי הוא עובר על איסור דאורייתא, (שו"ע שיח,ד ) שיש בישול אחר בישול במאכל בן דרוסאי.
ואז נשאלת עוד שאלה,, שאם יש בישול אחר בישול במאכל בן דרוסאי, חוזר החשש הראשון וביותר צורך בחיתוי, שאם נאמר הניח את המאכל ע"ג כירה גלויה, כאשר המאכל היה בשיעור יד סולדת בו, ונניח שהגיעו אורחים או שהגיע זמן הארוחה, והאדם יודע שנשאר לתבשיל להיות מוכן כל צורכו נניח עוד חצי שעה, ומתוך שבהול להגיש מאכלים מבושלים, יודע שאם יחתה בגחלים המאכל יהיה מוכן כל צורכו עוד חמש דקות, ואז הרי שאין חשש גדול מזה שאדם יבוא לחתות בגחלים.
ולכן השאלה: מדוע חנניה לא חשש לדין הגסה כאשר המאכל אינו מבושל כל צורכו (שאז יעבור באיסור דאורייתא)?
תשובה:
שלום וברכה
חכמים לא חששו סתם שמא אדם יטעה ויעבור איסור כמו הגסה, שהרי הוא יכול להסיר את התבשיל מהאש ואז להוציא בכף, אין לו ענין להגיס. החשש היה שמא מחמת שהוא בהול מכך שהתבשיל לא יהיה מוכן לסעודת הערב הוא יחתה בגחילם ויגביר את האש, אבל אם המאכל כבר ראוי לאכילה בדוחק, ומן הסתם גם ללא חיתוי יהיה ראוי לגמרי, לא חששו.
